BASF
 | |
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | Societas Europaea |
| בורסה |
הבורסה לניירות ערך בפרנקפורט (30 בינואר 1952–BAS)  |
| מוטו |
We create chemistry |
| על שם |
באדן, נטרון, אנילין, בית חרושת |
| מייסדים |
Friedrich Engelhorn |
| תקופת הפעילות |
6 באפריל 1865 – הווה (160 שנה) |
| חברות בנות |
|
| מדינה |
גרמניה |
| מיקום המטה |
לודוויגסהאפן |
| ענפי תעשייה |
תעשייה כימית, plant protection, קידוח נפט |
| מוצרים עיקריים |
Platinum sponge |
| הכנסות |
68,902,000,000 אירו (נכון ל־31 בדצמבר 2023) |
| רווח תפעולי |
2,040,000,000 אירו (נכון ל־31 בדצמבר 2023) |
| רווח |
225,000,000 אירו (נכון ל־31 בדצמבר 2023) |
| הון עצמי |
35,277,000,000 אירו (נכון ל־31 בדצמבר 2023) |
| מנכ"ל |
Martin Brudermüller |
| עובדים |
111,991 (נכון ל־31 בדצמבר 2023) |
|
www | |
  | |
BASF היא חברת הכימיקלים הגדולה בעולם[1]. במקור היו BASF האותיות ראשי תיבות בגרמנית של: "Badische Anilin- und Soda-Fabrik" (תרגום: מפעל אנילין וסודה בבאדן) אולם כיום הן סימן מסחר של החברה. קבוצת BASF כוללת חברות בת במעל 80 מדינות בכל רחבי העולם. מטה החברה ומתחם המפעלים העיקרי שלה ממוקמים בעיר לודוויגסהאפן שבגרמניה[2].
החברה החלה את דרכה כיצרנית צבעים בשנת 1865. פריץ הבר עבד עם קרל בוש, אחד מעובדיה, כדי להמציא את תהליך הבר-בוש ב-1912, ולאחר מכן החברה צמחה במהירות. בשנת 1925, החברה התמזגה עם מספר חברות כימיקלים גרמניות אחרות והפכה לתאגיד הכימיקלים "אי גה פארבן", שמילא תפקיד מרכזי בכלכלת גרמניה הנאצית. הוא העסיק עשרות אלפי עבדי כפייה ועבדות במהלך התקופה הנאצית, וייצר את הכימיקל ציקלון B ששימש בשואה. תאגיד "אי גה פארבן" פורק על ידי בעלות הברית בשנת 1945. BASF הוקמה מחדש משרידי "אי גה פארבן" בשנת 1952. היא הייתה חלק מהנס הכלכלי הגרמני, ומאז התרחבה במידה ניכרת. עם זאת החברה במשך השנים ספגה ביקורת רבה על הרקורד הסביבתי הגרוע שלה, בין השאר, הזיהום החמור שגרמו מפעליה לנהר הריין במשך עשרות שנים[3].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החברה נוסדה על ידי פרידריך אנגלהורן ב-6 באפריל 1865 במנהיים, במדינת באדן. אנגלהורן היה אחראי על הקמת מפעל גז ותאורת רחוב עבור מועצת העיר בשנת 1861. מפעל הגז ייצר זפת כתוצר לוואי מפחם, ואנגלהורן השתמש בו כדי להפיק אנילין לייצור צבעים. BASF הוקמה כדי לייצר כימיקלים אחרים הדרושים לייצור צבעים, בעיקר סודה וחומצות. המפעל, לעומת זאת, הוקם בצד השני של נהר הריין, בלודוויגסהאפן, מכיוון שמועצת העיר מנהיים חששה שזיהום האוויר מהמפעל הכימי עלול להפריע לתושבי העיר. בשנת 1866, תהליכי ייצור הצבעים הועברו גם הם לאתר BASF בלודוויגסהאפן.
התגלית של ויליאם הנרי פרקין בשנת 1857, שניתן להשתמש באנילין לייצור חומרי צבע עזים, הובילה לייצור מסחרי של צבעים סינתטיים באנגליה מאנילין המופק מזפת פחם[4]. BASF גייסה את היינריך קארו, כימאי גרמני בעל ניסיון בתעשיית הצבעים באנגליה, להיות מנהל המחקר והפיתוח הראשון שלה. קארו פיתח סינתזה לאליזארין (צבע אדום המשמש לצביעת בדי טקסטיל) והגיש בקשה לפטנט בריטי ב-25 ביוני 1869. במקרה, פרקין הגישה בקשה לפטנט כמעט זהה ב-26 ביוני 1869, ושתי החברות הגיעו להסכם מסחרי הדדי לגבי יישום התהליך.
פטנטים נוספים הוענקו לחברה עבור סינתזה של מתילן כחול ואאוזין, ובשנת 1880 החלה במחקרים לנסות למצוא תהליך סינתטי לייצור צבע אינדיגו, אם כי השיווק המסחרי שלו החל רק ב-1897. בשנת 1901, כ-80% מהייצור של BASF היה חומרי צבע[4]. החברה ייצרה נתרן פחמתי יוצר בתהליך לבלאן עד 1880, אז הפך תהליך סולווה הזול בהרבה לזמין. BASF הפסיקה לייצר את המוצר שלה בעצמה וקנתה אותו מחברת סולווה לאחר מכן.
הרחבת סל מוצרי החברה והקמת "אי גה פארבן"
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח תהליך תהליך הבר-בוש בין השנים 1908 ל-1912 אפשר סינתזה של אמוניה, ולאחר שרכשה זכויות בלעדיות לתהליך, בשנת 1913, BASF הקימה מפעל ייצור חדש באופאו, והוסיפה דשנים לסל מוצריה. BASF גם רכשה והחלה לכרות אנהידריט עבור ייצור גבס בקוהנשטיין בשנת 1917.
תחת הנהגתו של קרל בוש, BASF ייסדה ב-1925 את "אי גה פארבן" (IG Farben) יחד עם הכסט (Hoechst), באייר, אגפא ושלוש חברות נוספות, שמוזגו כולן[5], במטרה לייצור קרטל בענף הכימיה ופרמצבטיקה (שם החברה אף העיד על כוונה זו - IG הוא ראשי תיבות של Interessen-Gemeinschaft קבוצת עניין או קבוצת אינטרסים)[4]. גומי, דלקים נוספו בתקופה זו לסל המוצרים של החברה.
בשנת 1935, "אי גה פארבן" ו-AEG השיקו את "המגנטופון" - מכשיר ההקלטה הראשון - בתערוכת הרדיו בברלין.
שיתוף פעולה עם הנאצים ומלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגעים ראשונים בין הנהלת "אי גה פארבן" והיטלר התקיימו כבר בנובמבר 1932, בעקבות הבחירות הכלליות בגרמניה באותו חודש, ואלו הבטיחו לו תמיכה בתמורה למימון ממשלתי בפיתוח נפט סינתטי[5]. שלושה חודשים אחר כך נפגשו שוב עם הרמן גרינג, עם עליית הנאצים לשלטון, ותרמו 400,000 מארק עבור הבחירות הכלליות במרץ 1933[5]. אחר כך "אי גה פארבן" שיתפה פעולה באופן נרחב עם המשטר הנאצי, והרוויחה מכמויות ומחירים מובטחים, ועם הזמן, מעובדי כפייה שנשלחו אל מפעליה ממחנות ריכוז.
ב-1939 חתמה "אי גה פארבן" על הסכמים עם המתחרה הגדולה שלה, תאגיד "דופונט" האמריקאי, ליצירת קרטל עולמי והקמת מפעלים משותפים ברחבי העולם[5].
"אי גה פארבן" עשתה שימוש נרחב בעובדי כפייה במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל גרמנים שגויסו כחלק משירות חובה ללא תשלום, עובדים זרים משטחים שנכבשו על ידי גרמניה ושבויי מלחמה. עד 1943, כמעט מחצית מכלל עובדיה היו עובדי כפייה ששוכנו במחנות במפעליה. מספר זה לא כלל את 51,445 עובדי מחנות הריכוז שסופקו על ידי הנאצים. ההערכה היא כי 31,500–33,500 מאסירי מחנות הריכוז הללו נהרגו על ידי הרשויות או מתו מרעב, תשישות או מחלות. BASF בנתה מפעל כימי בשטח של 24 קמ"ר באושוויץ בשם "IG Auschwitz", המפעל הכימי הגדול בעולם באותה תקופה. IG"אי גה פארבן" נודעה לשמצה בזכות ייצורה של ציקלון-B, הגז הקטלני ששימש להריגת אסירים במחנות ההשמדה במהלך השואה[6]
מפעלי לודוויגסהאפן ואופאו היו בעלי חשיבות אסטרטגית למלחמה, מכיוון שהצבא הגרמני נזקק לרבים ממוצריהם (למשל, גומי סינתטי ובנזין). כתוצאה מכך, הם היו מטרות עיקריות לתקיפות אוויריות. במהלך המלחמה, מפציצים של בעלות הברית תקפו את המפעלים בסך הכל 65 פעמים. הפצצות התרחשו החל מסתיו 1943 והפצצות רוויה גרמו נזק רב. הייצור הופסק כמעט לחלוטין עד סוף 1944.
ביולי 1945, הממשל הצבאי האמריקאי החרים את כל נכסי "אי גה פארבן". באותה שנה, קבעה ועדת בעלות הברית כי יש לפרק את "אי גה פארבן". האתרים בלודוויגסהאפן ואופאו היו בשליטת הרשויות הצרפתיות כחלק מאזורי הכיבוש בגרמניה והוחל בשיקומם.
הקמה מחדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1952, BASF נוסדה מחדש תחת שמה המקורי, בעקבות מאמציו של חבר המפלגה הנאצית לשעבר קרל וורסטר, ששירת בגרמניה הנאצית כ"וורווירטשאפטפיהרר" (מנהיג כלכלת המלחמה). עם הנס הכלכלי הגרמני בשנות ה-50, עסקיה צמחו במהירות והיא הוסיפה חומרים סינתטיים כמו ניילון לסל מוצריה. BASF פיתחה תהליך לייצור פוליסטירן כבר בשנות ה-30 ועל בסיסו המציאה את הקלקר בשנת 1951[7]. עד 1960 כבר חזרה למעמדה כחברת הכימיקלים המובילה בגרמניה[8]. בתקופה זו החברה ייצרה בהצלחה רבה סרטי הקלטה מגנטיים לשימושים שונים ושיווקה בהמשך גם קלטות שמע עבור טייפ רקורדרים כמוצר צרכני.
בשנות ה-60 הורחב הייצור שלה ברחבי העולם ונבנו מפעלים בארגנטינה, אוסטרליה, בלגיה, ברזיל, צרפת, הודו, איטליה, יפן, מקסיקו, ספרד, בריטניה וארצות הברית. בעקבות שינוי באסטרטגיה התאגידית בשנת 1965, הושם דגש רב יותר על מוצרים בעלי ערך גבוה יותר כגון ציפויים, תרופות, חומרי הדברה ודשנים. לאחר איחוד גרמניה, BASF רכשה אתר בשוורצהייד, ממזרח גרמניה, ב-25 באוקטובר 1990.
במאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2000 רכשה תמורת 3.8 מיליארד דולר את חטיבת החומרים הכימיים של תאגיד "אמריקן הום פרודוקטס" (American Home Products - AHP)[9]. ובדצמבר 2000 חברת התרופות מעבדות אבוט רכשה מ-BASF את חטיבת ייצור התרופות "קנול" (Knoll Pharmaceuticals), תמורת 6.9 מיליארד דולר במזומן. לאחר מכירה זו BASF התמקדה אך ורק בתחום הכימיקלים, וזנחה את תחום התרופות[10].
בשנת 2006 ביצעה החברה שלושה רכישות: חברת הפיגמנטים והכימיקלים האמריקאית "אנגלהרד" 4.9 מיליארד דולר במזומן[11], חברת Johnson Polymer ועסקי הכימיקלים לבנייה של קבוצת הכימיקלים "דגוסה".
באוקטובר 2017, BASF הודיעה כי תרכוש את עסקי הזרעים וקוטלי העשבים של "באייר", תמורת 5.9 מיליארד אירו (7 מיליארד דולר), כחלק בתהליך אישור מרכישת חברת הזרעים וקוטלי העשבים "מונסנטו" על ידי "באייר"[12].
פעילות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצרי החברה יובאו לישראל בעקבות הסכם השילומים, שבמסגרתו מדינת ישראל קיבלה 3 מיליארד מארק גרמני לרכישת סחורות ושירותים בגרמניה המערבית, כולל מוצרי התעשייה הכימית[13]. אחר כך הפכה חברת "וילהלם רוזנשטיין בע"מ", שהוקמה ב-1963, לנציגת BASF בישראל.
החל משנות ה-70 שווקו קלטות השמע והווידאו של החברה בישראל[14].
ב-2006 הקים תאגיד BASF זרוע השקעות בישראל[15].
ב-2007 קיבלה חברת "טמבור" זיכיון של BASF ליבוא לישראל של מוצרים בתחום הכימקלים לבנייה[16].
ביוני 2007 חברת "אבוג'ן" הישראלית, שפתחה טכנולוגיה ממוחשבת לאיתור גנים להשבחת צמחים, חתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם חברת "Sungene" מקבוצת BASF להשבחת צמחים[17]. במאי 2018 חתמה על הסכם נוסף לפיתוח קוטלי חרקים[18].
בשנת 2020 נרכשה הבעלות המלאה של הנציגות בישראל - חברת "וילהלם רוזנשטיין בע"מ", ושמה שונה ל"באספ ישראל בע"מ".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של BASF
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אליהו חסין, חברת הכימיקלים הגדולה בעולם לפי מכירות, BASF, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2005
- ↑ ענקית הכימיקלים BASF תקצץ כ-3,600 משרות במפעל העיקרי שלה בגרמניה - מבלי לבצע פיטורים, באתר TheMarker, 24 בנובמבר 2004
- ↑ לחיות זה מזיק, כל העיר, 7 בספטמבר 1990
- 1 2 3 רות בונדי, תשלובת אי. גי פארבן - הלוויתן שרצה לבלוע את העולם, דבר, 27 ביולי 1979
- 1 2 3 4 אדמונד פניג-ראוול, אי. ג. פארבן - לפני כס המשפט, משמר, 25 ביולי 1947
- ↑ צדק לקרבנות הנאצים, הארץ, 2 בינואר 1959
- ↑ "קל־קר" חומר חדיש לבידוד, הארץ, 23 באפריל 1956
- ↑ השליטים החדשים בגרמניה, הארץ, 5 בפברואר 1960
- ↑ איי אונליין, BASF הגרמנית רוכשת ב- 3.8 מיליארד דולר את חטיבת החומרים הכימיים של אמריקן הום פרודוקטס, באתר TheMarker, 21 במרץ 2000
- ↑ יהודה שויצר, עסקת ענק בענף ייצור התרופות: אבוט רוכשת את קנול ב-6.9 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 15 בדצמבר 2000
- ↑ רונן סרברניק, חברת הכימיקלים BASF הגישה הצעת רכש עוינת בסך 4.9 מיליארד דולר עבור מתחרתה אנגלהרד, באתר הארץ, 2 בינואר 2006
- ↑ Maria Sheahan, BASF to buy seeds, herbicide businesses from Bayer for $7 billion, Reuters, 13 OCT 2017
- ↑ חיכוכים סביב מחריי השלומים, מעריב, 25 בנובמבר 1953
- ↑ קסטות BASF מהיבואן, דבר, 23 במרץ 1979
ו. רוזנשטיין בע"מ - יבוא - סוכנויות BASF, חדשות, 28 במאי 1993 - ↑ בתיה פלדמן, תאגיד הכימיקלים הגדול העולם BASF שוקל השקעה בחברות טכנולוגיה ישראליות, באתר גלובס, 8 במאי 2006
- ↑ חברה בת של טמבור תקבל זיכיון מ-BASF ליבוא, מכירה ושיווק מוצרים בתחום הכימקלים לבנייה, באתר TheMarker, 17 בספטמבר 2007
טמבור קיבלה זיכיון בלעדי לשיווק מוצרי BASF העולמית, באתר גלובס, 19 בספטמבר 2007 - ↑ יורם גביזון, אבוג'ן תשתף פעולה עם Basf הגרמנית, באתר הארץ, 27 ביוני 2007
- ↑ יורם גביזון, אבוג'ן ו-BASF ישתפו פעולה בפיתוח קוטלי חרקים חדשניים, באתר TheMarker, 29 במאי 2018