דניאל פרל
| דניאל פרל | |
| לידה |
10 באוקטובר 1963 פרינסטון, ארצות הברית |
|---|---|
| נרצח |
1 בפברואר 2002 (בגיל 38) קראצ'י, פקיסטן |
| מקום קבורה |
בית הקברות מאונט סיני |
| מדינה |
|
| השכלה |
אוניברסיטת סטנפורד |
| בן או בת זוג |
Mariane Pearl (1999 – 2002) |
| פרסים והוקרה | |
דניאל פרל (באנגלית: Daniel Pearl; 10 באוקטובר 1963 – 1 בפברואר 2002) היה עיתונאי יהודי-אמריקאי, שנחטף בקראצ'י שבפקיסטן ונרצח בידי שוביו.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דניאל פרל נולד בפרינסטון שבניו ג'רזי, וגדל בדרום קליפורניה. אביו הוא חתן פרס טיורינג, פרופסור יהודה פרל (מצד אמו צאצא של הרבי מקוצק, בנו של אלעזר דוד פרל[1] ונכדו של חיים פרל, ממייסדי בני ברק וחבר ועד המושבה הראשון שלה[2]). מ-1981 ועד 1985 למד פרל תקשורת כמקצוע ראשי בסטנפורד והיה ממייסדי עיתון לסטודנטים באוניברסיטה. פרל החזיק באזרחות ישראלית בנוסף לזו האמריקאית והוריו התגוררו בחיפה.
בעקבות טיול לברית המועצות, סין ואירופה, הצטרף דניאל פרל ככתב לעיתונים North Adams Transcript ו-Berkshire Eagle שבמערב מסצ'וסטס. ב-1990, כשהחל לעבוד בוול סטריט ג'ורנל, עבר להתגורר בסן פרנסיסקו.
פרל החל את דרכו בעיתון בסניף הוול סטריט ג'ורנל שבאטלנטה, וב-1993 עבר לסניף בוושינגטון כדי לסקר את תחום הטלקומוניקציה. ב-1996 עבר פרל לסניף העיתון בלונדון ושימש כתב לענייני המזרח התיכון. את אשתו מריאן פגש ב-1998 וכעבור שנה הם נישאו והשתקעו בפריז. ב-2000 עבר הזוג למומבאי, הודו, שם היה פרל למנהל ראשי של סניף מרכז אסיה, ובתפקיד זה שימש בעת שנחטף.
חטיפתו ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרל ערך תחקיר עיתונאי אודות ריצ'רד ריד, שהורשע בניסיון לפוצץ מטוס נוסעים על ידי חומר נפץ שהוטמן בנעליו. ב-23 בינואר 2002, בדרכו לריאיון עם מי שהאמינו כי הוא מנהיג טרוריסטי, פרל נחטף על ידי קבוצה אשר כינתה עצמה התנועה הלאומית לשיקום הריבונות הפקיסטנית. קבוצה זו טענה כי פרל הוא מרגל, ושלחה לארצות הברית שורה של דרישות, לרבות דרישה לשחרור כל הפקיסטנים שנכלאו במהלך המערכה שהובילה ארצות הברית נגד הטרור. דרישה נוספת הייתה התרת משלוח מטוסי הקרב F-16 שנרכשו עבור חיל האוויר הפקיסטני, עסקה שהוקפאה עקב סנקציות של ארצות הברית בשל תוכנית פיתוח הנשק הגרעיני על ידי פקיסטן.
וכך נאמר בהודעה:
- "אנו נותנים לכם יום נוסף. אם אמריקה לא תיענה לדרישתנו אנו נהרוג את דניאל. אז מעגל זה ימשיך ואף עיתונאי אמריקני לא יוכל להיכנס לפקיסטן".
תמונות של פרל כבול באזיקים ואקדח מכוון לראשו כאשר הוא אוחז עיתון צורפו להודעה. לא הייתה כל תשובה לבקשת החוטפים מהעורך של פרל, וגם לא מאשתו אשר הייתה בזמן ההוא בהריון עם ילדם הראשון. שישה ימים לאחר מכן גרונו של פרל שוסף, וראשו נכרת. גופתו של פרל נמצאה לאחר מכן בקבר שטחי בפרברי קראצ'י ב-16 במאי.
וידאו רצח דניאל פרל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-21 בפברואר 2002 הופצה קלטת וידאו שכותרתה: "השחיטה של המרגל-עיתונאי היהודי דניאל פרל". הקלטת, שאורכה כ-3 דקות ו-36 שניות, מתחילה בפרל המציג את עצמו: יהודי אמריקני מקליפורניה, ממשפחה ציונית השומרת על דרכי היהדות[3]. בחלקה הראשון של הקלטת הציג פרל את דרישות חוטפיו, בליווי כתוביות באורדו, וסביבו הוצבו תמונות של מוסלמים הרוגים, ששוביו האמינו שהן ביטוי לדיכוי. הקלטת כללה גם תמונות של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בלחיצת יד עם ראש ממשלת ישראל אריאל שרון. חוטפיו, המזוהים עם "התנועה הלאומית לשיקום הריבונות הפקיסטנית" (NMPRS), דרשו בין היתר: שחרור אסירים ממפרץ גואנטנמו, החזרת אסירים פקיסטנים לפקיסטן, סיום הנוכחות האמריקנית בפקיסטן, ומסירה לפקיסטן של מטוסי 16-F ששולמו עבורם אך לא נמסרו. הם הוסיפו כי: "אנו מבטיחים לאמריקנים כי לעולם לא יהיו בטוחים בארץ המוסלמית פקיסטן", ואיימו כי אם דרישותיהם לא ייענו, "הסצנה הזו תחזור על עצמה שוב ושוב". הווידאו הגיע לממשלות פקיסטן וארצות הברית, וכמו כן הופץ ברשת על ידי אתר ג'יהאדי.
מעצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החשודים ברצח דניאל פרל נתפסו לאחר שה-FBI איתר את כתובת הדואר האלקטרוני שנשלחה עבור דרישת הכופר. ב-21 במרץ 2002 הועמדו לדין בפקיסטן אחמד עומר סעיד שייח' ושלושה חשודים נוספים, על חלקם בחטיפה וברצח של פרל. הם הורשעו ב-15 ביולי 2002. שייח', שתכנן את החטיפה, הודיע לחוקריו כי מטרתו הייתה "להנחית מכה על ארצות הברית ולהביך את הממשלה הפקיסטנית". בטיעון שנערך ב-2007 טען כי ערף בעצמו את ראשו של פרל, ונגזר עליו עונש מוות שלא בוצע. חשוד נוסף ציין כי פרל הפך למטרה "כי הוא היה יהודי הפועל נגד האסלאם". חשוד מרכזי נוסף היה ח'אלד שיח' מוחמד, אחד ממתכנני פיגועי 11 בספטמבר, שנראה בסרטון החטיפה מנופף בסכין, ועל פי הערכה אמריקנית היה הרוצח. לימים נתפס על ידי האמריקאים והועבר למתקן המעצר בגואנטנמו. ב-19 במרץ 2013 נעצר בפקיסטן חשוד נוסף, קארי עבדול א־חיי, מנהיג ארגון הטרור לאשקר א־ג'נאגבי, בחשד לשותפות בחטיפה וברצח[4].
תאוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שפרל נחטף, קרוביו ניסו להסתיר את אזרחותו האמריקאית-ישראלית הכפולה, אשר לבסוף הודלפה על ידי עיתון "הארץ"[דרוש מקור]. הפילוסוף ברנאר-אנרי לוי בספרו "מי רצח את דניאל פרל", טען כי פרל נרצח על ידי השירות החשאי הפקיסטני לאחר שתחקירו איים לחשוף את הקשר שלהם לארגון אל-קאעידה, והפעלת הטרוריסט הבריטי ריצ'רד ריד.[5] תאוריות קונספירציה טענו כי פרל היה מרגל ישראלי שהסתנן לרשת של אל-קאעידה וראשו נערף עקב בגידה באל-קאעידה.
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו של דניאל פרל בשנת 2002, פורסם אוסף מכתביו. בנוסף, הוקמה קרן דניאל פרל, הפועלת לקידום הבנה בין-תרבותית באמצעות עיתונאות, מוזיקה ותקשורת חדשנית. לזכרו של פרל, נחגגו ברחבי העולם "ימי המוזיקה לזכרו של דניאל פרל", אירוע שצוין גם בישראל בתאריכים 7–9 באוקטובר 2003[6].
אלמנתו של פרל, מריאן פרל, פרסמה את יומנה, "בכוח הלב" (A Mighty Heart), שהיווה בסיס לסרט באותו שם משנת 2007. בסרט, בבימויו של מייקל ווינטרבוטום, מגלמת אנג'לינה ג'ולי את דמותה של מריאן, ואת דמותו של דניאל פרל מגלם דן פוטרמן.
כביטוי נוסף להנצחתו, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, אד קוץ', ביקש לפני מותו בשנת 2013 כי על מצבתו יופיעו לצד הפסוק "שמע ישראל" גם מילותיו האחרונות של פרל: "אבי יהודי, אמי יהודייה, אני יהודי"[7].
באפריל 2013 התקיים אירוע הפתיחה של "מכון דניאל פרל לעיתונאות בינלאומית" (DPIJI) בבית ספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה שהוקם בשיתוף פעולה בין בית הספר לתקשורת בבינתחומי לבין קרן דניאל פרל. כמו כן, חדר החדשות בבית הספר לתקשורת בבינתחומי הרצליה ייקרא על שמו של דניאל פרל. חדר החדשות החדשני יספק לעיתונאים במכון ולקהילת העיתונאות בישראל את המשאבים והציוד הנחוץ לכתוב ולהפיק כתבות איכותיות עבור קהלים ישראלים ובינלאומיים.
באפריל 2013 הושק "מכון דניאל פרל לעיתונאות בינלאומית" בבית הספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה. המכון, שהוקם בשיתוף בית הספר עם קרן דניאל פרל, מקדם עיתונאות בינלאומית איכותית. חדר החדשות של בית הספר נקרא גם הוא על שמו של פרל, ומספק לעיתונאים את המשאבים והציוד הנדרשים להפקת תוכן עיתונאי מקצועי לקהלים מקומיים ובינלאומיים[8].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברנאר-אנרי לוי. מי הרג את דניאל פרל?, תרגם מצרפתית: מיכה פרנקל. תל אביב: בבל, תשס"ד 2004 (ספר שנוי במחלוקת בשל הצגה בלתי מדויקת של העובדות ובשל הצגה ספקולטיבית של מחשבותיו של פרל)[דרוש מקור]
- Pearl, Daniel, At Home in the World: Collected Writings from the Wall Street Journal, New York: Free Press, June 2002.
- Pearl, Mariane, and Sarah Crichton, A Mighty Heart, New York: Scribner, 2003.
- I Am Jewish: Personal Reflections Inspired by the Last Words of Daniel Pearl, Ruth & Judea Pearl, eds., Jewish Lights Pub., January 2004.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Daniel Pearl Foundation (אורכב 03.05.2019 בארכיון Wayback Machine)
- Wall Street Journal - מבחר מאמרים של דניאל פרל
- מכון דניאל פרל לעיתונאות בינלאומית (DPIJI)במרכז הבינתחומי הרצליה
- Reporter Daniel Pearl Is Dead, Killed by His Captors in Pakistan, וול סטריט ג'ורנל, 24 בפברואר 2002
- דניאל פרל באתר של אגודת עיתונאי דרום אסיה
- מיה איידן, מיאמי, שמו של דניאל פרל נחקק על קיר להנצחת השואה, באתר ynet, 16 באפריל 2007
- ד"ר יהודה פרל, דניאל פרל והנורמליזציה של הרשע , אתר אנכי
- ברנאר-אנרי לוי, מי הרג את דניאל פרל?, הרצאה שנערכה במרכז וידאל ששון לחקר האנטישמיות, האוניברסיטה העברית, ירושלים. באתר יוטיוב

- דניאל פרל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דניאל פרל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דניאל פרל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד תדהר (עורך), "אלעזר דוד פרל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4267.
- ^ דוד תדהר (עורך), "חיים פרל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4206.
- ^ תפילה לזכר העיתונאי היהודי דניאל פרל התקיימה בכותל המערבי, באתר ערוץ 7, 6 במרץ 2002
- ^ נעצר חשוד ברצח העיתונאי היהודי דניאל פרל, באתר ynet, 19 במרץ 2013
- ^ גואל פינטו, למה נרצח דניאל פרל, באתר הארץ, 1 במאי 2003
- ^ מרב יודילוביץ', חג המוזיקה יקדיש שלושה קונצרטים לזכרו של דניאל פרל, באתר ynet, 7 באוקטובר 2002
- ^ חמי שלו, המצבה היהודית שבחר אד קוץ' לפני מותו, באתר הארץ, 1 בפברואר 2013
- ^ יונית לוי, חדש: מכון לעיתונות ע"ש דניאל פרל, באתר מאקו, 17 באפריל 2013
