Raphael Eliaz

Die Dichter Rafael Eliaz und Moshe Lifshits (um 1935).

Rafael Elias (‏ רחל שפירא; geb. 1905 in Sofia, 1974) ist ein israelischer Autor, Übersetzer, Liedtexter in den Genres Drama und Poesie

250px|ממוזער|שמאל|רפאל אליעז רפאל אליעז (he:תרס"ה, 1905:he:, he:סופיה – he:י"ט בסיוון he:תשל"ד 1974:he:, he:רעננה) היה he:סופר he:משורר, he:עורך וhe:מתרגם he:ישראלי, חתן he:פרס טשרניחובסקי לתרגום.

החל לפרסם שירים בhe:בולגרית בהיותו בן 17. עלה לארץ ישראל בשנת he:1923. עבד בhe:חקלאות ובבניין ולאחר מכן כפקיד. עבר לכתיבה בhe:עברית. שירו הראשון נתפרסם בשנת he:1932 בכתב העת הספרותי "כתובים" בעריכת he:אברהם שלונסקי וhe:אליעזר שטיינמן. ספר שיריו הראשון, "שמש בדרכים", יצא לאור בשנת he:1939. משנת 1943 ואילך עבר לעבוד לפרנסתו בתחומי היצירה הספרותית, עריכת עתונים, תרגום וhe:דרמטורגיה.

יצירתו התפרשה על פני תקופה ארוכה ועל פני ז'אנרים רבים, משירה לירית ופואמות ועד לבלדות ולשירי זמר (שהשתרשו כשירי עם ארצישראליים); משירים לילדים ועד למחזות מקוריים, ביניהם "החתן השמיני" ו"הנסיכה ליאור" (האחרון – מחזה לילדים). יצירתו הידועה ביותר לילדים היא "הבובה זיוה" שכתב למחזה בובטרון שמככבת בו בובה, מעשה ידיו של דוד בן שלום (הונזו). שיריו שהולחנו על ידי מלחינים ישראלים כוללים את "הרועה הקטנה", שהלחין he:משה וילנסקי והפך להיות ריקוד עם ידוע, "זמר אהבה לים" שהלחין he:סשה ארגוב ו"עמק" ("פלדה כחולה") שהלחין he:מרק לברי.

תרגם לעברית ממחזותיהם של פדריקו גרסייה לורקה ושל ויליאם שייקספיר.

קורות חייו

אביו של רפאל אליעז, נסים אליאס (וִיֶינְסקי),Vorlage:הערה היה מראשוני החייטים לילדים בבולגריה. רפאל, שנקרא בבולגריה רודולף, ובפי מכריו – רודי, היה הבן הבכור במשפחה (אחיו – ויקטור וזקו ואחותו – רוזה). שנות ילדותו הראשונות עברו עליו ברחוב פוזיטנו, שנתכנה גם בשם "הרובע היהודי", ושימש בעתיד כרקע וכשם למחזור שירים שכתב על ילדותו. את לימודיו היסודיים סיים בבית-ספר יהודי בעיר. הוא היה תלמיד חרוץ, אך יחסו לעברית היה שלילי בעטיו של המורה לעברית שהתייחס אליו בגסות. אליעז למד שנתיים בhe:גימנסיה הקלאסית של סופיה, אך עזב בשל הערה אנטישמית של אחד המורים. הוא החל לטפח חלומות על he:עלייה לארץ ישראל וכתב בבולגרית שיר על החלום הציוני. לאחר he:הכשרה חקלאית בחווה הציונית בhe:גורנה-באניה (כפר נופש הסמוך לסופיה), עלה עם משפחתו ארצה, ועבד במשך שלוש שנים בבניין ובחקלאות בhe:פתח תקוה, בhe:ראשון לציון ובhe:תל אביב. חבריו בקבוצת ההכשרה הקימו את המושב בית חנן, אך הוא לא נמנה עמהם מפאת המחסור באמצעים כספיים למימון חלקו ברכישת חלקה. בשנת 1926 התקבל לעבודה כפקיד במחלקת הארכיון בבנק אפ"ק בתל אביב. מחמת המצוקה הכלכלית שבה המשפחה לבולגריה, אך הוא ואחיו ויקטור נשארו בארץ. שלוש שנים אחר כך, והוא בן 24 נשא לאישה את פולה (לבית כהנא), אגרונומית במקצועה, שעלתה מפולין. הזוג התגורר ברמת-גן, ושנתיים לאחר מכן נולד בנם הבכור, אורי, לימים פסל, he:צייר וצייר תפאורות.

בשנת 1932 שבה משפחתו לארץ והתיישבה בתל אביב. שלוש שנים לאחר מכן נולד בנו השני, Vorlage:נזכור את כולם (שנפל ב-1982 בhe:מלחמת לבנון הראשונה, בה השתתף כhe:סמח"ט). ב-1942 פרש אליעז מעבודתו בבנק, שם הגיע לעמדת ניהול, והתקבל לעבודה כפקיד במחלקת האספקה ב"he:ספרית פועלים", ובמקביל החל לתרגם מחזות. בשנה שלאחריה, עם ייסוד העיתון "משמר" התקבל לעבודת עריכה בעיתון והחל לפרסם בו שירים. ב-1947:he: התמנה אליעז לעורך הראשון של "he:משמר לילדים", בו פרסם שירים וסיפורים לילדים, מקוריים ומתורגמים. בין השנים 1948-1951 ערך את הדף הספרותי של "he:על המשמר", אך פעילותו הספרותית לא פחתה בשל עומס העבודה, אלא דווקא הלכה והתרחבה.

בשנת 1951 שינה אליעז כיוון: התפטר מ"על המשמר" והתקבל לעבודה ב"he:הבימה" כמתרגם. בשנת 1953 הוזמן על ידי הבמאי והמנהל he:יוסף מילוא לשמש כמתרגם, כחבר ועדת הרפרטואר וכעורך התרגומים של תיאטרון הקאמרי. באמצע שנות החמישים של המאה העשרים נסע לספרד ללמוד שפה וספרות ספרדית באוניברסיטת he:סלמנקה ב-1960 הוזמן על ידי יוסף מילוא לשמש כדרמטורג ומרכז ועדת הרפרטואר בתיאטרון העירוני החדש שהקים בחיפה.

Vorlage:ערך מורחב שמו של רפאל אליעז היה כרוך באירוע טרגי שהסעיר את המדינה בראשית שנות השישים. צעירה בשם עליזה פאנו הועמדה לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה ב-he:1 באפריל 1961 באשמת he:רצח באמצעות הרעלה של אשת המשורר פולה אליעז, בכך שהכניסה רעל לכוס מיץ שמזגה לה. במשפט נתברר כי הנאשמת, שהייתה במשך ארבע שנים מאז he:1956 המאהבת של המשורר, רצחה את אשת המשורר מתוך קנאה, זאת למרות שהנאשמת הייתה נשואה כבר לגבר אחר. טענת אי שפיות שהעלו עורכי הדין של הנאשמת נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי והיא נדונה למאסר עולם. he:בית המשפט העליון דחה את ערעורה. עליזה פאנו נשלחה לכלא ובעלה התגרש ממנה. בשנת he:1967 קיבלה he:חנינה מנשיא המדינה עקב מצבה הנפשי ויצאה לחופשי.

שנה לאחר רצח אשתו התחתן רפאל אליעז בשנית, עם דבורה (לבית סופר), ממנה נולדו לו עוד שני בנים, יוחאי וניסים (לימים he:גיטריסט להקת he:סאבווי סאקרס). ב-1967 הוצע לו על ידי תיאטרון "אהל", שנקלע לקשיים, לכהן כמנהל אמנותי, בתקווה שדרמטורג ומתרגם מנוסה כמותו יצליח לחלצו מקשיו. הוא נענה בחיוב, אך תקווה זו התבדתה.

ב-1968 עבר רפאל אליעז להתגורר ביפו העתיקה. ב-1973 עבר אירוע מוחי ונפטר כעבור שנה. הוא נקבר בבית העלמין הדרום בחולון.

יצירתו

כבר בעת לימודיו בגימנסיה הקלאסית של סופיה, התגלה רפאל אליעז כבעל כישרונות של he:פוליגלוט וכאוהב נלהב של הספרות הקלאסית ובעיקר של מחזות שקספיר. לדברי מכריו, באותה עת "שקספיר לא ירד מדל שפתיו". ביכורי שיריו בבולגרית התפרסמו בעיתון הגימנסיה ובכתב-העת האוונגארדי "היפריון" (העורכים: המשוררים – טודור טרייאנוב ולודמיל סטויאנוב וכן מ. י. דניאל, בעתיד הבמאי שיעלה לארץ ויבים הצגות ב"he:המטאטא" וב"he:האהל"). קשרי ידידות נוצרו בינו ובין המשורר הבולגרי הנודע ניקולאי חרלקוב, שהציג לפניו את השירה המודרנית.

אף כי החל לכתוב שירים בעברית כבר בשנת 1927, כפי שמעידים כתבי היד המעטים ששרדו בעזבונו, רק ב-1932 התפרסמו ביכורי שיריו בעברית ("שרעפים ואש", "תפילתי לשמש") בגיליון ערב פסח של "he:כתובים", כתב העת של המשוררים המודרניסטיים העבריים. שנה אחר כך, עם ייסודה של קבוצת הסופרים "יחדיו", הצטרף אליה אליעז ופרסם שירים בשבועונה "טורים" ואחר כך ב"עתים". הוא היה מקורב לhe:אברהם שלונסקי וחש קרבה והערצה לhe:נתן אלתרמן. וב-1939 – הופיע ספר שיריו הראשון "שמש בדרכים". ב-1942 החל לתרגם מחזות, והקומדיה "טופז" מאת he:מרסל פניול בתרגומו מצרפתית הועלתה בתיאטרון "המטאטא". בשנה שלאחריה, והחל לפרסם שירים בעתון "משמר" בו עבד באותה עת. כעבור שנה יצא לאור תרגומו לספרו של he:אירווינג סטון "הספן על גבי הסוס", ושנה לאחר מכן הופיעו ראשוני תרגומיו לשירי he:לורקה ב"משמר" (he:1944). שנת he:1946 הייתה פורייה במיוחד: בשנה זו ראה אור ספר שיריו השני, "אהבה במדבר", ותרגומו לספרו הפופולרי של he:ג'ון סטיינבק, "he:הפוני האדום".

בהיותו עורך העתון "משמר לילדים" פרסם שירים וסיפורים לילדים, מקוריים ומתורגמים. בין השנים 1948-1951 ערך את הדף הספרותי של "על המשמר", אך פעילותו הספרותית לא פחתה בשל עומס העבודה, אלא דווקא הלכה והתרחבה. תיאטרון "אהל" הציג בשנת 1949 את המחזה "יום מנוחה" מאת המחזאי ב. he:קטאייב בתרגומו של אליעז, והוא שקד על תרגום "he:מעיין הכבשים" מאת he:לופה דה וגה, שהועלה בתיאטרון "הבימה" ב-1951. בזכות שליטתו בספרות האירופית הקלאסית והמודרנית ובשל כשרונותיו הלשוניים המגוונים, התקבלו תרגומיו בהערכת והוא נעשה במהרה לאחד המתרגמים הבולטים של הבמה העברית. ב"הבימה", ב"קאמרי" וב"אהל" הועלו תרגומיו למחזות של שקספיר, he:ברכט, he:מולייר, לורקה, לופה דה-וגה ואחרים.

לאחר נסיעתו ללימודים בספרד, הופיע ב-1958 ספר תרגומי לורקה, "רומנסרו צועני", שצבר פופולריות רבה. ההערכה לעבודתו כמתרגם באה לידי ביטוי בסוף שנות החמישים עם הענקת פרס טשרניחובסקי (1959) לתרגומיו למחזות שקספיר, מחזות לורקה ושיריו, ול"מעין הכבשים" ללופה דה-וגה.

בשנת 1968 החל להתקין לדפוס את שיריו, ומסר כרך אחד, "תיבת העדיים", להוצאת "ספריית פועלים", אולם הספר לא הופיע בחייו.

שנתיים אחר מותו הופיעו כל שיריו בחמישה כרכים (בעריכת he:חיים נגיד, בתוספת מבוא וביבליוגרפיה). שיריו הליריים ומחזור גדול של בלאדות נאספו בכרכים הראשון והשני, "תיבת העדיים" ו"החייט הכחול". ב"ראמון", הכרך השלישי, נכללו עשר פואמות. הכרך הרביעי, "שירי יפו", הכיל מחזור גדול של שירים ליריים קצרים ("רצינו קן על עץ הדעת"), מחזור פואמות המוקדשות לסביבת גידולו של המשורר ("תמונות מרחוב פוזיטנו"), והמחזור "שירי יפו". שירים אלה נכתבו לאחר שעבר להתגורר ביפו, ומדי יום היה יושב ליד שולחן עבודתו וכותב שיר חדש, כעדות של מקורביו.

דעת הביקורת

חרף עושרה וגיוונה, יצירתו המקורית לא זכתה לאותו הד ולאותה אהדה שמהם נהנו תרגומיו. כבר עם הופעת ספרו הראשון "שמש בדרכים", הביעה הביקורת הסתייגות, והצביעה על קרבתו היתירה מדי לשירת אלתרמן. נעלמה מן המבקרים העובדה שהקצבים, הפרוזודיה והדימויים המודרניסטיים שאובים מאותה מסורת סימבוליסטית ואימאז'יסטית שהשפיעה גם על השירה הבולגרית, מסורת שאליעז התוודע אליה ויצר בה טרם עלייתו ארצה.

מיצירותיו

ספרי שירה

• אהבה במדבר, שירים, מרחביה, 1946.
• הבובה זיוה, לילדים, תמונות פטר מירום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1957.
• שמש בדרכים, שירים, תל אביב, 1939.
• שירים בחמישה כרכים, מבוא מאת חיים נגיד, רישומים מאת המחבר, ספרית פועלים, 1977.
• כשהגוף חולם, מבחר שירים בעריכת חיים נגיד [ספרא] 2009.
• פרח המדבר, אגדה בחרוזים, ציורים של אורי אליעז, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1963
• שירי תיאטרון, מבחר שירים ושירי זמר מתוך מחזות מתורגמים ומקוריים, בעריכת חיים נגיד [ספרא] 2009.

תרגומים

• בית הבובות, נורה, מחזה בשלוש מערכות, מאת הנריק איבסן, עברית רפאל אליעז, תל אביב, שנות השישים.
• חתונת הדמים, טרגדיה בשלש מערכות ושבע תמונות, פדריקו גרסיה לורקה, מספרדית - רפאל אליעז, תל אביב, 1970.
• ילקוט הקסמים, אגדות וספורי עמים, תרגם ועבד רפאל אליעז, ציורים - צלה בינדר, הקיבוץ המאוחד, 1955.
• הלילה השנים עשר, קומדיה, ויליאם שייקספיר, תרגם רפאל אליעז, הקיבוץ המאוחד, 1980.
• מבחר שירים, מאת סימצ'ו איסקוב, מבולגרית - רפאל אליעז, רישומים - דוד משולם, תל אביב, 1973.
• מבחר שירים, פדריקו גרסיה לורקה, מספרדית - רפאל אליעז, ספרית פועלים, 1972.
• מסע צלב של ילדים, מאת ברטולד ברכט, עם עשרים וארבע ליטוגרפיות של גרשון קניספל, תרגם רפאל אליעז, עם מבוא מאת ווילם סנדברג ואחרית דבר מאת מתי מגד, ירושלים, 1967.
• מעין הכבשים, (פואנטה אובחונה), מאת לופה דה וגה, מספרדית רפאל אליעז, אחרית דבר והערות - מנחם דורמן, הקיבוץ המאוחד, 1978. ‬
• "הפוני האדום" של ג'ון סטיינבק משנת 1946
• "פרנסואה ראש גזר" של ז׳יל רנאר משנת 1950.
• מחזות של שייקספיר כגון: "אילוף הסוררת", "המלך ריצ'רד השלישי", "רומיאו ויוליה", "הלילה השנים עשר" ו"אגדת החורף".

לקריאה נוספת

• שלמה יניב, 'קווים לייחודן התבניתי של בלדות רפאל אליעז', על הבלדות של אליעז, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 11, 1994.
• אברהם בנימין יפה, 'משורר שבא מרחוק: לזכר רפאל אליעז', מאזנים, ל"ט, 1974. Vorlage:זמין ב-JSTOR

קישורים חיצוניים

• Vorlage:הספרייה הלאומית
• Vorlage:לקסיקון הספרות2
• Vorlage:זמרשת
• שרית פוקס, אורי ותמי. מסתורין, המשך הכתבה, "מעריב סופשבוע", 18 בדצמבר 1987, באתר עיתונות יהודית היסטורית
• תמר רותם, בלב חם, בדם קר, עכבר העיר, 18 בספטמבר 2009
• Vorlage:סימניה סופר
• Vorlage:דבר Vorlage:דבר
• Vorlage:הספרייה

מפרי עטו:

• Vorlage:על המשמר (שיר)

הערות שוליים

Einzelnachweise

• Worldcat http://www.worldcat.org/identities/lccn-n82051062/

Publikationen

• אהבה במדבר