Mischne Tora
Vorlage:פירוש נוסף ממוזער|שמאל|מהדורת משנה תורה מדויקת שנדפסה לאחרונה בכרך אחד משנה תורה הוא ספר הלכתי שכתב רבי הרמב"ם, רבי משה בן מימון. חיבור הלכתי זה נחשב ליצירה המסכמת והמקיפה ביותר של התורה שבעל פה.
שם הספר
הרמב"ם קרא לספרו בשם 'משנה תורה', לדבריו: "לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם" (הקדמה למשנה תורה). גדולי ישראל, ובייחוד הראב"ד, נרתעו משמו הנועז של הספר כשני לתורה. הראב"ד מתח על הספר ביקורת חריפה, ובין השאר על שם הספר. טענתו הייתה שיומרני מצדו של הרמב"ם להחליף את כל הספרים שקדמו לו.
מסיבה זו ואחרות, נפוץ יותר השימוש בכינוי הנוסף של הספר - היד החזקה על שם ארבעה עשר (י"ד) הספרים הכלולים בו, וכשמו של הפסוק האחרון בתורה "ולכל היד החזקה, ולכל המורא הגדול, אשר עשה משה לעיני כל ישראל".
ייחודו של הספר
בחיבור זה אסף הרמב"ם את כל ההלכות של התורה שבעל פה מכל מקורות חז"ל השונים: המשנה, התוספתא, התלמודים ומדרשי ההלכה, הכריע בסוגיות ובפרשנות, וקיבץ אותן באופן שיטתי ותמציתי לפי נושאים בלשון ברורה ובהירה ובארכיטקטורה מורכבת אך מובנת. בחיבור זה הרמב"ם הקיף את כל עולם ההלכה, כולל מצוות שאינן רלוונטיות לתקופת הגלות והעדר המקדש. זאת בניגוד לרוב ספרי ההלכה, שנכתבו על ההלכות הנהוגות בזמן הגלות בלבד.
חיבורו זה של הרמב"ם התקבל בתקופתו בקרב יהודי תימן וכן בקרב ארצות המזרח, אך לאחר מכן התמעטו הפוסקים לפיו בלבד, מלבד הקהילה התימנית ובודדים במקומות אחרים. עם זאת, השפעתו לדורות הייתה עצומה. חיבור זה היה לאחד משלושת מקורות הפסיקה (ה"רגליים") המרכזיים של השולחן ערוך של רבי יוסף קארו (יחד עם פסיקות הרי"ף והרא"ש), שהתקבל כספר בסיס לפסיקת הלכה בתפוצות רבות.
כאמור, ההלכות במשנה תורה מסודרת על פי סדר שיטתי, אך מקורותיהן בחז"ל מפוזרים על פני ספרים רבים. במשנה תורה לא כתב הרמב"ם את מקורותיו, אלא הביא הלכה פסוקה בלבד. באיגרת[1] שכתב לאחר זמן הוא מֵצר על כך עקב סיפור שהיה ובו לא זכר את מקור ההלכה[2]. בהמשך האיגרת מתעתד הרמב"ם לכתוב ספר שיציין את המקורות הלא טבעיים של ההלכות; קרי - אם המקור להלכה איננו במסכת העוסקת בנושא. לגבי מקורות במסכת העוסקת בנושא סבור הרמב"ם שאין צורך לציין מקור, כי הבא לברר מקורה של הלכה צריך להיות בקי במסכתות הרלוונטיות.
על הספר נכתבו פירושים והשגות שונות, והבולטים שבהם הם הגהות הראב"ד שנכנסו לגוף הטקסט ברוב מהדורות הספר, והכסף משנה (פירושו של רבי יוסף קארו, בו הוא גם תר אחר מקורותיו התלמודיים של הרמב"ם). פירושים רבים ל"משנה תורה" עוסקים בפענוח מקורותיו של הרמב"ם, ועד ימינו ממשיכים להתפרסם ספרים התרים אחר מקורות תלמודיים לפסיקת הרמב"ם.
מטרת הספר על פי הרמב"ם
בהקדמה לספר כותב הרמב"ם:
- ובזמן הזה תכפו צרות יתרות, ודחקה שעה את הכול, ואבדה חכמת חכמינו, ובינת נבונינו נסתתרה; לפיכך אותן הפירושין והתשובות וההלכות שחיברו הגאונים, וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו, ואין מבין ענייניהם כראוי אלא מעט במספר... ומפני זה נערתי חוצני, אני משה בירב מיימון הספרדי... וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורין, בעניין האסור והמותר והטמא והטהור עם שאר דיני תורה: כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול, בלא קושיה ולא פירוק, ולא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים קרובים נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבנו הקדוש ועד עכשיו...עד שיהיו כל הדינין גלוויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים: כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד... לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.
ההתנגדות לספר
לצד ההתלהבות לה זכה הספר עם פרסומו, הוא זכה גם להתנגדויות חריפות. הסיבות המרכזיות להתנגדות לספר היו:
- הרמב"ם בחר שלא לכתוב על פי הסדר שבו כתוב התלמוד, אלא על פי נושאים. למרות שהיו תקדימים לסטייה זו מן התלמוד (בעיקר בתקופת הגאונים) שיטתו של הרמב"ם עוררה כעס רב, בעיקר מצד מנהיגים שלא קיבלו את סמכותו.
- הרמב"ם לא ציין את המקור לכל הלכה שכתב. כיוון שהסמכות ההלכתית המוסכמת היא של התלמוד, נהוג עד היום לצטט את הסוגיות הרלוונטיות בעת פסיקת הלכה. הרמב"ם נמנע מכך, וזאת הייתה שיטתו ברבים מחיבוריו כולל בספרו החשוב האחר מורה נבוכים. הלכות רבות בספר מבוססות על החלטות של הרמב"ם שמקורן לא ברור: החל מסוגיות זניחות בתלמוד הירושלמי, ועד פסיקות המבוססות על דברי גאונים. ללא ידיעת המקור, טענו כלפיו, איך נקבל את פסיקתך?
- הרמב"ם מציג את ספרו כספר פסיקה המקיף את כל התורה שבעל פה. לדברי מתנגדיו גישה זו עלולה להטעות את הציבור כאילו דעתו היא הדעה היחידה והמחייבת (ייתכן שלכך אכן התכוון הרמב"ם). לשם כך כתב הראב"ד ספר השגות על משנה תורה (שכאמור מופיעות היום ברוב מהדורות המשנה תורה), בו חלק על הרמב"ם והזכיר עמדות אחרות במקומות אחדים בהם הסכים עם הרמב"ם אך סבר שיש להציג גם דעות אחרות.
מבנה הספר
הספר מורכב מהקדמה ולאחריה ארבעה עשר חלקים.
- הקדמת הספר: הכוללת פתיחת המחבר על שלשלת המסורת והצורך בספר, מצוות עשה, מצוות לא תעשה, ומבנה הספר - פירוט מבנה ארבעה עשר חלקי משנה תורה.
- ספר המדע: הלכות יסודי התורה, הלכות דעות, הלכות תלמוד תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, הלכות תשובה.
- ספר אהבה: הלכות קריית שמע, הלכות תפילה וברכת כוהנים, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, הלכות ציצית, הלכות ברכות, הלכות מילה, סדר התפילה.
- ספר זמנים: הלכות שבת, הלכות עירובין, הלכות שביתת עשור, הלכות שביתת יום טוב, הלכות חמץ ומצה, הלכות שופר וסוכה ולולב, הלכות שקלים, הלכות קידוש החודש, הלכות תעניות, הלכות מגילה וחנוכה
- ספר נשים: הלכות אישות, הלכות גירושין, הלכות ייבום וחליצה, הלכות נערה בתולה, הלכות סוטה
- ספר קדושה: הלכות איסורי ביאה, הלכות מאכלות אסורות, הלכות שחיטה
- ספר הפלאה: הלכות שבועות, הלכות נדרים, הלכות נזירות, הלכות ערכים וחרמים
- ספר זרעים: הלכות כלאיים, הלכות מתנות עניים, הלכות תרומות, הלכות מעשרות, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, הלכות שמיטה ויובל
- ספר עבודה: הלכות בית הבחירה, הלכות כלי המקדש והעובדים בו, הלכות ביאת המקדש, הלכות איסורי מזבח, הלכות מעשה הקרבנות, הלכות תמידין ומוספין, הלכות פסולי המוקדשין, הלכות עבודת יום הכיפורים, הלכות מעילה
- ספר קרבנות: הלכות קרבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות, הלכות מחוסרי כפרה, הלכות תמורה
- ספר טהרה: הלכות טומאת מת, הלכות פרה אדומה, הלכות טומאת צרעת, הלכות מטמאי משכב ומושב, הלכות שאר אבות הטמאות, הלכות טומאת אוכלין, הלכות כלים, הלכות מקוואות
- ספר נזיקין: הלכות נזקי ממון, הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה, הלכות חובל ומזיק, הלכות רוצח ושמירת נפש
- ספר קניין: הלכות מכירה, הלכות זכייה ומתנה, הלכות שכנים, הלכות שלוחין ושותפין, הלכות עבדים
- ספר משפטים: הלכות שכירות, הלכות שאלה ופיקדון, הלכות מלווה ולווה, הלכות טוען ונטען, הלכות נחלות
- ספר שופטים: הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, הלכות עדות, הלכות ממרים, הלכות אבל, הלכות מלכים ומלחמות.
נוסחאות משנה תורה
בנוסח משנה תורה נפלו במהלך השנים שיבושים רבים: הן בנוסח ההלכות, הן באיורים והן בחלוקת ההלכות. מקורות השינוי היו טעויות העתקה שנתקבעו בדפוס, עריכה מסוימת על ידי מעתיקים שונים ש"תיקנו" את הנוסח לזה הראוי לפי דעתם, והצנזורה הנוצרית במדינות אשכנז, ששינתה כל היגד של יחס אליה או אל תפיסתה (למשל ביחסי אישות) מהנוסח המקורי במקומות רבים. אם נוסיף לכך את העובדה כי הרמב"ם תיקן מספר פעמים את הנוסח בעצמו, נמצא שבמקומות רבים, הנוסח הקיים בפנינו אינו משקף את הנוסח שיצא מתחת ידי הרמב"ם.
כדי לברר את הנוסח המדויק נעזרים החוקרים בכתבי יד עתיקים, בעיקר מכתיבתם של סופרים תימניים, הידועים בהקפדתם הרבה בהעתקת ספרים. לאחרונה עורר הרב יצחק שילת על כך שלדעתו דווקא כתבי היד המזרחיים צריכים להיחשב ראשונים בבירור נוסחים, שכן באזור סוריה וארץ ישראל הסתובב כתב ידו של הרמב"ם עצמו, וסופרים רבים באזור זה בדקו את נוסחאותיהם לפיו.
מהדורות מדויקות
מאז מחצית המאה-20 קיימות חמש מהדורות של החיבור כולו על פי כתבי יד ודפוסים ישנים, ועוד כמה של חלקים ממנו:
- מוסד הרב קוק הוציא מהדורה של ספר המדע על פי כתבי יד, עם שינויי נוסחאות.
- מהדורתו של הרב יוסף קאפח - מהדורה שבה נוסח הפנים מתבסס על כתבי היד התימניים שהיו ברשות הרב קאפח, וכן נוסף בה פירושו של הרב קאפח, הכולל גם קיצור תמציתי של הסוגיות שנדונו על ידי מפרשי הרמב"ם במרוצת הדורות.
- מהדורתו של שבתי פרנקל - מהדורה (הכוללת גם את "נושאי הכלים" הקלאסיים, ושבה נערכה עבודה מקיפה לבירור נוסחאות מכתבי יד רבים, וכוללת "ילקוט שינויי נוסחאות" מפורט. עורכי המהדורה נמנעו לעתים מלקבוע את נוסח כתבי היד בפנים הספר, אם לא היה לו בסיס באחד מן הדפוסים - מדיניות שזכתה לביקורת רבה. למהדורה נוסף גם מפתח מפורט לפרשנים מכל התקופות שדנו בדברי הרמב"ם.
- מהדורת "יד פשוטה" של הרב נחום אליעזר רבינוביץ' - מהדורה המתבססת בדרך כלל על כתב יד מופתי אחד (ולעתים שניים או שלושה), בדרך כלל ללא ניסיון לבירור נוסחאות מעבר לכך. בתוספת פירוש מקורי למשנה תורה. עד כה נדפס כמחצית מהחיבור.
- מהדורת "משנה תורה מדויק" של הרב יצחק שילת - מהדורה ובה נוסח הדפוסים הנפוצים מסודר כנגד הנוסח המתוקן, המבוסס על כתבי יד מזרחיים ותימניים. עד כה נדפסו שישה כרכים, כאשר הקצב שתיכנן המהדיר הוא של שני כרכים מדי שנה.
- מהדורת אינטרנט של מכון ממרא, על פי רוב מספרי של כתבי יד תימן (אלו המובאים במהדורות פרנקל וקאפח).
- מהדורה של משנה תורה כולו בכרך אחד, המכילה בנוסח הפנים שלה את המהדורות המבוססות על כתבי היד המדויקים, בעיקר על פי מהדורת הרב קאפח וכתבי יהודי תימן, מבית מפעל משנה תורה (מכונה גם 'מהדורת מקבילי', כשמו של העורך הראשי). המהדורה מכילה חילופי נוסח משמעותיים בלבד מהמהדורות המובילות, ומפתחות רבים. בתמוז תשס"ח יצאה לאור מהדורה שנייה, מתוקנת מנוקדת ומפוסקת, ובגודל קטן יותר מהראשונה.
פרשנים קלאסיים
לספר משנה תורה ישנם פרשנים רבים, אולם ישנם כמה פרשנים הנחשבים כקלאסיים, שנדפסים עמו בדרך כלל ברוב המהדורות:
- מגדל עוז - ר' שם טוב ב"ר אברהם אבן גאון (נולד כנראה בשנת ה'מ"ז 1287).
- מגיד משנה - ר' וידל די טולושא (בערך ה'ס' 1300 - בערך ה'ק"י 1350).
- יקר תפארת (רדב"ז) - רבי דוד בן זמרא (ה'רל"ט 1479 - ה'של"ג 1573).
- כסף משנה - רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך (ה'רמ"ח 1488 - ה'של"ה 1575).
- לחם משנה - ר' אברהם ב"ר משה די בוטון (בערך ה'ש"ה 1545 - ה'שמ"ח - 1588).
- משנה למלך - ר' יהודה ב"ר שמואל רוזאניס (רוזנס) (ה'תי"ז - 1657 - ה'תפ"ז 1727).
ראו גם
קישורים חיצוניים
- משנה תורה להרמב"ם - הטקסט המלא, באתר של מכון ממרא.
- אתר "מפעל משנה תורה"
- אבישי יורב, "משנה תורה" כבסיס ללימודי תושב"ע בבתי-ספר תיכוניים, באתר "דעת"
- השיעור היומי במשנה תורה לרמב"ם - פרק אחד ליום
- השיעור היומי במשנה תורה לרמב"ם - שלושה פרקים ליום
- משנה תורה להרמב"ם, רומא?, דפוס שלמה בן יהודה ועובדיה בן משה, לפני ר"ם (1480), Vorlage:הספרייה הדיגיטלית
- מטה הרמב"ם היומי - כל הפרטים
- אודות תקנת הלימוד רמב"ם היומי, של הרבי מליובאוויטש
- אתר לתרגום משנה תורה לרמב"ם
- משנה תורה באתר לקסיקון תרבות ישראל.
- מכון הלכה ברורה ובירור הלכה מפתח לפירושים על משנה תורה לרמב"ם.
- 23 שעורים מוקלטים בספר המדע לרמב"ם (וידאו) מפי הרב אורי שרקי מתוך אתר מכון מאיר.
הערות שוליים
- ↑ הרב יצחק שילת, איגרות הרמב"ם, חלק ב, עמ' תמד-תמה, הוצאת מעליות. וכן: ר"י טברסקי, מבוא למשנה תורה להרמב"ם, ירושלים תשנ"א, עמ' 30.
- ↑ בא אליי הדיין החסיד וקונטרס מן החיבור בידו, יש בו הלכות רוצח מספר נזיקין, והראה לי הלכה אחת, אמר לי: קרא זו. קראתי אותה. אמרתי לו: מה ספק יש בזו? אמר לי: באיזה מקום נאמרו דברים אלו? אמרתי לו: במקומן, או באלו הן הגולין או בסנהדרין בדיני רוצח. אמר לי: כבר חזרתי על הכול ולא מצאתי. אמרתי לו: שמא בירושלמי? אמר לי: בקשתי ולא מצאתי, לא בירושלמי ולא בתוספתא. השתוממתי כמו שעה, ואמרתי לו: אני זוכר שבמקום פלוני מגיטין נתפרשו דברים אלו. הוצאתי גיטין וחיפשתי ולא מצאתי. תמהתי ונבהלתי ואמרתי: היכן נאמרו דברים אלו? הנח עתה עד שאזכור מקומן. הוא יצא, ואני נזכרתי. שלחתי שליח והחזרתיו, והראיתי לו הדברים מפורשין בגמרא יבמות אגב גררא. תמה והלך. וכן תמיד אני בצער מזה שיבוא השואל וישאל: היכן נאמרו דברים אלו? ... ואם כך אירע לי ואני המחבר, מה יארע לשאר בני אדם?