Vorlage:תנועת נוער [[תמונה:hanoar.JPG|שמאל|ממוזער|250px|חניכי הנוער העובד בכינוס התנועה על הר הכרמל, קיץ 1945]] הנוער העובד והלומד (הנוע"ל) היא תנועת נוער שהוקמה ב-1924 בארץ ישראל על ידי בני נוער עובדים שהתאגדו על מנת להגן על עבודתם וזכויותיהם. תנועת הנוער הזו היא חיבור (משנת 1959) בין תנועת הנוער העובד והתנועה המאוחדת (חברי תנועות אלו היוו, בתקופה שלפני קום מדינת ישראל, כמחצית מחברי ההכשרות המגויסות לפלמ"ח). בתנועה כיום מאות סניפים, קנים ומועדונים בכל רחבי הארץ. בתנועה חברים עשרות אלפי חניכים. את חניכי התנועה ניתן לזהות על-פי החולצה הכחולה המסמלת את מעמד הפועלים העובד, והשרוך האדום המסמל את דם הפועלים והעמדות הסוציאליסטיות של התנועה. לנוער העובד והלומד תנועת-אחות בינלאומית הנקראת הבונים דרור, וכן קשרים הדוקים עם איגודים מקצועיים לנוער ותנועות וארגוני נוער סוציאליסטים ברחבי העולם.
היסטוריה
בשנת 1959 התאחדה תנועת הנוער העובד עם התנועה המאוחדת ל"הנוער העובד והלומד", חלק זה עוסק בעיקר בהסטוריה של הנוער העובד.
הנוער העובד בארץ ישראל לפני הקמת הסתדרות הנוער העובד
תנאי החיים של הנוער העובד בא"י לפני הקמת הסתדרות הנוער העובד היו קשים ביותר. בהיעדר חוק המגן על הנוער בעבודתו, היו בני הנוער עובדים ימי עבודה ארוכים, בעיקר בעבודות שירותיות (נקיון בתים, סבלות וכו'), ואף מועסקים כ"שוליות" בלא שכר למשך שנים מתוך תקווה לרכוש מקצוע. עבודת ילדים הקטנים מגיל 8-9 היתה נפוצה. פיטורים בלא פיצויים היו שחיכים גם הם, ולילדים לא היתה סמכות לפנות אליה. עד שנת תרפ"ד לא היו קיימים בתי ספר ערב שדאגו להשכלתם של הנערים העובדים, וכ-70% מהם לא ידעו קרוא וכתוב. כמעט ולא התקיימו קשרים חברתיים בין הנערים העובדים לנערים הלומדים שהיו בחלקם מאורגנים בארגוני נוער בעלי אופי צופיי. בין הגורמים לתחילת ההתארגנות של הנוער העובד היו :
- הצמיחה בתנועת הפועלים והקמת "הסתדרות העובדים הכללית" כ-4 שנים לפני הקמת הנוער העובד. צמיחה שהובילה לפריחה של התודעה המעמדית בציבור בא"י.
- בתי הספר ערב לנוער עובד שהחלו לפעול ע"י ההסתדרות הכללית החלו ליצר מפגשים בין הנוער העובד, כמו כן תרמו להכרתו הפועלית (בין הדמויות הבולטות בפעולה זו של ההסתדרות ניתן למנות את רחל כצנלסון (שז"ר), בת-שבע חייקין ודבורה נצר).
- העליה הרביעית הביאה עימה בני נוער בעלי השכלה של בית ספר עממי שנדחקו לעבודה בתנאי החיים החדשים. חלקם כבר היו פעילים בתנועות נוער בגולה.
- כמו כן הביאה עימה העליה הרביעית תעשיינים ובעלי הון שפתחו בתי מלאכה ובתי חרושת (מהבולטים שבהם הוא אריה שנקר). עסקים אלה נזקקו לכוח אדם זול, ופעמים רבות למספר שוליות ונערי שליחויות במקביל. הדבר ייצר מפגשים של נוער עובד במקומות העבודה – דבר שלא התקיים בעסקים הקטנים בהם עבדו בני נוער לפני כן.
ההתארגנות וההקמה
בתקופה שקדמה להקמה הרשמית של הסתדרות הנוער העובד החלו להתארגן קבוצות של נערים עובדים במקומות שונים בארץ. בתל אביב התאגדו הנערים בתעשיית המתכת לשיפור מצבם, בכפר סבא ובפתח תקווה גם כן קמה אגודת נוער עובד, ומפלגת "פועלי ציון שמאל" ניסתה גם היא לארגן איגוד נוער עובד ע"ש בורוכוב. בחול המועד סוכות תרפ"ה (1924) התכנסו 35 נציגי ארגוני נוער עובד (מפתח תקווה, כפר סבא, תל אביב וחבר אחד מחיפה) המייצגים 150 נערים עובדים לדיון על הצורך בהקמת הסתדרות נוער עובד. למפגש הוזמנו גם נציגי המפלגות הפועלות בהסתדרות, אולם הם לא היו רשאים בהצבעה. בין הנערים היתה הסכמה כי יש צורך בהתארגנות לשם מלחמה על הטבת תנאי העבודה, אולם חל ויכוח על היסוד החברתי-חינוכי של הארגון. בין השאלות שעלו:
- האם ארגון הנוער ה עובד יהווה חלק מההסתדרות הכללית?
- האם לארגן את הנוער לפי הזדהות מפלגתית?
- מה מקום ה"חלוציות" בתנועה החדשה?
גם המפלגות שהוזמנו היו חלוקות בדעתן בנושאים אלו. חלקן הסתייגו מהצורך להקים הסתדרות נוער, חלקן האמינו כי הסתדרות הנוער צריכה לנהל מאבקים מקצועיים בלבד והחינוך צריך להיות מפלגתי. רק "אחדות העבודה" תמכה בהקמת הסתדרות כללית של נוער עובד כחלק מההסתדרות. בוועדה זו נבחר ע"י הנוער מרכז זמני שתפקידו לבוא בדברים עם ההסתדרות הכללית לקיום ועדת יסוד של הסתדרות הנוער העובד. כמו כן הונחו היסודות להקמת התנועה כגוף כללי, איגוד מקצועי וגוף חברתי. מתוך מסמך ההחלטות שנתקבל בפגישה :Vorlage:ציטוט
לפגישה זו היו הדים בכל הארץ. התכנסו אסיפות נוער (בהם נאמו בני נוער ופעילי הסתדרות) ונערים נוספים הצתרפו לאיגוד. הוקמו הסקציות המקצועיות והחלו לקיים מגעים עם האגודות הבוגרות של ההסתדרות ועם המעסיקים לתביעת זכויותיהן. שנה לאחר מכן בוועדה נוספת מוכרת ההקמה של הסתדרות הנוער העובד.
השביתות הראשונות והמאבק המקצועי
הנוער העובד אף יזם את שביתותיו הראשונות :
- בבית חרושת לכובעים בירושלים מפוטרת אחת הנערות לאחר שקראה להתאגדות. בתגובה מכריזות חברותיה לעבודה על שביתה. סניף ירושלים מפרסם כרוז ומעמיד משמרות מחאה מול המפעל. בעלי המפעל פונה למשטרה והמפגינים מוכים ונאסרים. השביתה אורכת חודש ולבסוף מקבל המעסיק את דרישת השובתות.
- בבית חרושת לגפרורים "גבורה" בתל אביב. המועסקות הן ילדות צעירות עולות מבולגריה. תנאי העבודה הם יום עבודה בן עשר שעות בשכר של 3-6 גרושים ליום, במפעל חנוק ללא חלונות. מוכרזת שביתה לקיצור יום העבודה והטבת השכר. השביתה אורכת 3 ימים והמעביד מוכן לקיים משא ומתן רק עם מבוגרים, אך נאלץ להפגש עם השובתות. הדרישות מתקבלות – משכורת 10-15 גרוש ליום עבודה בן 8 שעות, ולאחר שנוכח כי הנערות אינן מוכנות לשבור שביתה הסכים גם לתנאי אחרון – קבלת ופיטור ילדים בהסכמת ועד הנוער.
- שביתה בטבריה של ילדים במקצוע החייטות העובדים 14-16 שעות ביום (ובערבי חג – 18 שעות). סניף טבריה פנה בדרישה לקיצור יום העבודה והעלאת השכר. הנערים מאויימים ע"י המשטרה ורבים מהם מקבלים מכות מהוריהם המשתפים פעולה עם המעסיקים מחשש לאבד מקור הכנסה. אף על פי כן הנערים ממשיכים בשביתה שנמשכת מספר שבועות. הנוער העובד מתרים בסניפיו השונים בארץ להקמת קרן שביתה לטובת השובתים, בביטוי של סולידריות. בסיוע מועצת פועלי טבריה פותחים השובתים קואופרטיב חייטות, אולם הקואופרטיב מתפרק מחוסר כוחות ארגוניים ומשקיים. השביתה נכשלה, אולם הדיה בקרב הנוער מגבירים את הגאווה בארגון החדש ואת האמונה העצמית.
בין הפעולות הנוספות שייזם הנוער העובד בשנותיו הראשונות :
- מאבק מול ממשלת המנדט לכינון חוק הגנה על נוער עובד, בדרישה לקיצור יום העבודה לילדים ונוער ל-6 שעות ולאיסור העסקה בתפקידים מסוכנים.
- לישכת עבודה לנוער, שתסייע לנוער במציאת מקומות עבודה הולמים ותמנע אותו מלהתערבב בהמולת לשכות העבודה למבוגרים.
הלימוד המקצועי
הפעולה של הנוער העובד בתחום הלימוד המקצועי, התמקדה בתחילתה בדרישה כי נער "שוליה" יוצמד לעד 5 פועלים מבוגרים ויועסק בפועל בתחום המקצועי - היות ועד אז היו ה"שוליות" בעיקר נערי שליחויות ובתפקיד זה יכולתם ללמוד את המקצוע בפועל תוך התסכלות ועזרה למבוגרים היתה מוגבלת.
הכנסת החשמל באופן מאסיבי לתעשיה הפכה את העבודה עם המכונות למסוכנת, ובעקבות הכנסת "חוק ההגנה לנוער בעבודה" שהנוער העובד נאבק עבורו - היה אסור לנוער לעבוד במכונות מבלי לרכוש לכך הכשרה מתאימה. שמואל מסטצ'קין הציע לכך את הפיטרון - הקמת "חדרי מלאכה" בסניפי התנועה בהם ירכוש הנוער את הכשרתו המקצועית. בסיוע גזבר הועד הפועל של ההסתדרות, ישראל מרימינסקי-מרום, נרכשו המכונות והחלה הפעולה של "חדרי המלאכה ע"ש מכס פיין" בחנוכה תרפ"ט. המהנדס משה פדלשטיין מבריסק חבר למפעל זה להקמת בית הספר המקצועי הראשון של ההסתדרות בשנת 1933 ע"ש מכס פיין, בתל אביב. ברבות הימים הפך מפעל זה לרשת בתי ספר מקצועיים "עמל" הפועלת במסגרת "חוק החניכות" במדינת ישראל.
נוער לומד ומסגרות לימודיות
הסתדרות הנוער העובד הוקמה מלכתחילה על ידי נערים עובדים ולמענם, אולם מתחילת דרכה היא שאפה לאגד בתוכה גם נערים לומדים ובעיקר בני פועלים. עבודת נוער לא היתה אידאל ודרככת מכוונת, והוותה כורח המציאות והתנועה קיוותה ליצור חברה בה בני נוער יוכלו ללמוד ולא יזרקו לשוק העבודה והתפתחותם תתעכב. התנועה אף המשיכה בפיתוח בתי הספר ערב של ההסתדרות שהחלו לפעול כבר בתרפ"ג-תרפ"ד, אך יחד עם הפעולה לחינוכו של הנוער העובד, קיוותה התנועה לצרף לשורותיה גם בני נוער הלומדים, בעיקר במסגרת "בתי החינוך לילדי עובדים[1].
".
היה ידוע כי רבים מתלמידי בית הספר היסודי יאלצו לצאת לשוק העבודה ולא ימשיכו לתיכון, לכן איגודם למסגרת החינוכית של הנוער העובד עוד לפני יציאתם לעבודה יכלה להיות משמעותית ביותר.
חלק ממורי בתי החינוך לילדי עובדים ראו בנוער העובד תנועת נוער המשלימה את ערכי בית הספר.
כמה מחברי "השומר הצעיר ברוסיה שעלו לארץ (בינהם זאב הים, אליק שומרוני, יוסף יזרעאלי, ברוך קטן ואלעזר גלילי) הציעו להקים מסגרת חינוכית-צופיית לנוער לומד בתוך הנוער העובד, ומסגרת זו ניקראה "הצופים העובדים". המסגרת צמחה במהירות תוך שימת דגש על רעיונות "באדן פאוליים", והיה חשש שמה יאבדו "הצופים העובדים" את זיקתם לנוער העובד. עד מהרה התברר כי למרות ההסכם כי "הצופים העובדים" תשמש כמסגרת לשכבות הגיל הצעירות ותשתלב בפעילות הנוער העובד בשכבות הגיל הבוגרות - בוגריה ומדריכיה ראו בה מסגרת קבועה עד גיל 17, ולמעשה התקיימה המסגרת כתנועה לצד הנוער העובד במסגרת פדרטיבית. אנשי השומר הצעיר והקיבוץ הארצי תמכו במצב זה משום שדגלו בחינוך מפלגתי וראו בנוער העובד איגוד מקצועי בלבד.
במועצת תנועה הוחלט כי אופן הפעילות בשכבה הצעירה יהיה "הצופים העובדים" אולם הפעילות תרוכז ע"י מזכירות הנוער העובד ובמרותה. במשך הזמן הוחלט לבטל את הצופיות ולהתאים את הפעילות לכל קבוצה על פי אופיה וגילה - תחת מסגרת ארגונית אחידה.
נערים לומדים המשיכו להשתלב בפעילות התנועה, בקבוצות, בהדרכה ובהכשרות ההתיישבותיות, ביחוד ניסתה התנועה לאגד בתוכה את הנוער הלומד בני חברי ההסתדרות אולם ברבים מבתי החינוך היו הנערים הלומדים מאורגנים גם בתנועות נוער אחרות כמחנות העולים, השומר הצעיר, וגורדוניה.
בשנת 1959 התאחדה תנועת הנוער העובד עם התנועה המאוחדת להקמת "הנוער העובד והלומד". בכך ייצבה את רעיון הכלליות וההשפעה על כלל הנוער בחברה הישראלית, תוך יצירה של מגוון צורות פעילות לערך מרכזי בתנועה. לתנועה נוספה גם הסיסמא "ביתנו פתוח לכל נערה ונער" המבטאת אמונה זו.
הנוער העובד כתנועה התיישבותית ועם בני ההתיישבות
ההצתרפות של בני ההתיישבות העובדת לנוער העובד החלה אף היא בהתארגנות עצמית של קבוצת נערים מבלפוריה, מושב מרחביה, תל עדשים, עין חרוד וכפר ילדים ליד עפולה (שהקים הביל"ויי בלקינד). בין הבולטים ביוזמה זו היו שמריה גוטמן, זרבבל גלעד (המשורר), שמואל שורש, צבי גרינשפן ודוד כפרי שהתכנסו יום אחד והחליטו על הקמת סניפים בעמק ועל שליחת נציגים לועדת היסוד של הנוער העובד.
חברי ההתיישבות העובדת היו מעורים בתנועת הפועלים, וכמוהם בניהם בנוער העובד. השפעתם על התנועה בהפיכת ההתיישבות לערך מרכזי בפעילות התנועה היתה רבה, ובהמשך שלחה התנועה את גרעיניה להתיישבות, להקמת קיבוצים (כנען ורביבים) ולהצתרפות לקיבוצים קיימים, בעיקר של הקיבוץ המאוחד. הקיבוץ המאוחד תמך בנוער העובד באופן גורף, וכל ילדיו הצתרפו לנוער העובד בטקס קיבוצי במסגרת שנת "בר המצווה" שלהם, כחלק מהפיכתם לחלק פעיל בקיבוץ. גם קיבוצים שהוקמו על ידי תנועת המחנות העולים אך היו חלק מן הקיבוץ המאוחד (כבית השיטה ומעוז חיים) צרפו את ילדיהם לנוער העובד.
תנועת המושבים חששה כי שליחת ילדיה למסגרת חינוכית משותפת המאגדת בתוכה ילדים מהעיר ומהקיבוץ תחליש את זיקתם של בני הנוער לצורת החיים המושבית. הקיבוץ נחשב אז לאוונגרד בתנועת הפועלים, והמושבים נטו ליצור לעצמם מסגרת חינוכית משלהם. הנוער העובד טען כי על ידי חברות בני המושבים בתנועה ייקשר הקשר בין המושב לשאר החברה בארץ, וכי הדרך ללהביא את ערכי המושב לרחבי תנועת הפועלים היא דרך הנוער העובד והפעולה האקטיבית בתוכו. כמה בוגרי תנועה שהיו חברים במושבים תמכו בעמדה זו (ובולט בהם דוד ברש מכפר יהושוע) וסייעו, בסופו של דבר להקמת חטיבת בני המושבים בתוך הנוער העובד.
בתוך חבר הקבוצות התקיים מאבק פנימי ביחס אל הנוער העובד. הקבוצות הוותיקות תמכו בהצתרפות בני הנוער לתנועת גורדוניה, שעמדתה היתה דומה לעמדת השומר הצעיר ביחס לנוער העובד. חברי דגניה א' ו-ב', גבע וקריית ענבים שלחו את בניהן לנוער העובד. משהתאחד חבר הקבוצות עם פלג פורש של הקיבוץ המאוחד להקמת איחוד הקבוצות והקיבוצים היו כל ילדי האיחוד חלק בנוער העובד.
כבר במועצה השניה של הנוער העובד הוחלט: Vorlage:ציטוט
גם הנערים העובדים נמשכו אל אנשי ההתיישבות וכעבור זמן קצר יצאה קבוצת נערים מסניף ירושלים לעבודה בכפר יחזקאל ובעין חרוד - עוד לפני שנוסח המושג "הכשרה" בהקשר ההתיישבותי.
תקופת הקמת התנועה היתה תקופה של משבר כלכלי ביישוב, ונערים רבים מצאו עצמם מובטלים. התנועה הקימה מספר קבוצות עבודה שנשלחו לבציר במושבות. לאחר תום תקופת הבציר החליטה הקבוצה ברחובות כי פניה להתיישבות, וחניכי סניף תל אביב אספו כספים לקניית הפרה הראשונה של הקבוצה (שנקראה "נערה" על שם הנוער העובד). לאחר סיכסוך אדמות עם החקלאי משה סמילנסקי מרחובות שעל אדמתו ישבה הקבוצה, חברה הקבוצה לנציג ארגון של מהפכנים רוסים שגלו לארה"ב, בשם מנחל מנדל רוזנבוים, ועברו לאדמות שקנה הארגון. הקבוצה ייסדה על אדמות אלה את "נען" - הקיבוץ הראשון שהוקם ע"י נוער יליד הארץ. בהמשך הוקמה גם גינוסר סביב סכסוך אדמות עם חברת פיק"א ואחריה קבוצת אלונים ובהמשך שדות-ים, גשר, אלומות, מנרה, משגב-עם, רביבים, גזר, החותרים ועוד.קיבוצי התנועה שהוקמו בקשיים רבים - באין גוף מיישב מנוסה מאחוריהם, הצתרפו לבסוף ברובם לקיבוץ המאוחד.
גם מושבים הקימו חברי התנועה בוגרי המושב והראשון שבהם - בית אשל. במהלך הזמנים הקימו חברי הנוער העובד למעלה מ-60 יישובים, חלקם ביחד עם תנועות אחרות, והצתרפו כגרעינים ליישובים קיימים.
התנועה פעלה גם בכפרי נוער שסיפקו מסגרת לנוער ממשפחות מצוקה וליתומים ממלחמת העולם ה-1, בינהם כפר הנוער של בלקינד ליד עפולה, מקווה ישראל (ביה"ס החקלאי הראשון), כפר נוער מאיר שפיה, כדורי, ו"משקי פועלות" שהיו חוות לימוד חקלאיות לבנות ופעלו ליד תל אביב, פתח תקווה, נחלת-יהודה, חדרה, נהלל ועפולה.
הנוער העובד אף שייע ושלח נערים להקים יחד עם ד"ר להמן וקבוצה מבית הילדים שלו בקובנה שעלתה לארץ, את כפר הנוער "בן שמן".
התנועה פעלה בתוך כפרי הנוער במסגרת של סניפים, ואף הפנתה את חניכיה שהיו צריכים לכך, לכפרי הנוער השונים וסייעה להם במציאת מסגרות חינוכיות.
קליטת עליה בנוער העובד
בעשרים שנותיה הראשונות של התנועה לא התקיים השיח על קליטת עליה כשיח נפרד, ואף על פי כן הפעילות הקיפה ציבור עולים גדול ורחב. הסיבות לכך היו נעוצות בנקודת מבט שראתה את השיטה הכלכלית כמייצרת פערים ומצוקה, ולכן איגדה את הנערים העובדים ובני הפועלים ממגוון העדות סביב המאבק המשותף להטבת תנאי הפועלים. כך לדוגמה היתה נהוגה עבודת ילדות קטנות מתחת לגיל 10 בעדה התימנית, והנוער העובד ייצר תעמולה שעודדה לימוד מקצוע לבנות, והשתדל להביאן לסניף ולבתי ספר ערב. אולם לפעולה זו לא התייחסו כאל "פעולה בעדה התימנית" - אלה כפעולה עם ילדות עובדות.
בהנהגה, בהדרכה ובהכשרות הנוער העובד היו בולטים חברים בני עדות שונות ומגוונות. מובן שהתקיימו הבדלים תרבותיים. פעמים רבות היו צריכים המדריכים לשכנע בני עדות שבהן לא היה נהוג פעילות מעורבת של בנים ובנות לשלוח את בנותיהן לסניפים, אולם ההבדלים התרבותיים בתוך התנועה לא קיבלו צורה של היבדלות תרבותית או "פער עדתי".
עם עלית הנאצים לשלטון בגרמניה, היתחוללה עליה מאסיבית של יהודים ממוצא גרמני, בינהם נערים וילדים רבים שנכנסו לשוק העבודה. העולים מגרמניה ברובם לא שלטו בשפה העברית והנוער החל רוכש אותה במסגרות של לימודי ערב בבתי הספר לילדים עובדים. גם לתרבות ולמונחי הארץ היו העולים מגרמניה זרים, והנוער העובד ייצר מסגרות וקבוצות, בעזרת חברים עולים ותיקים דוברי השפה הגרמנית, כדי לשלב את הנוער העולה בפעילות התנועתית.
גם את גלי "עליית הנוער" השתדל הנוער העובד לקלוט. ראשית בהתקרבות קבוצת עלית הנוער בעין חרוד להכשרת הנוער העובד בקיבוץ, בסיועו של מדריך הקבוצה חנוך ריינהולד, ובהמשך בהקמת קבוצת רועים משותפת של הנוער העובד ועלית הנוער באיזור שייח אבריק (לקריאתו של אלכסנדר זייד) - קבוצה שהקימה בהמשך את קיבוץ אלונים. קבוצות אלו סללו את הדרך ל"חברות הנוער" שעלו אחריהן במסגרת "עלית הנוער" והתחנכו בחלקן בקיבוצים ובמושבים, לפעילות התנועתית.
הנוער העובד כתנועת נוער
הנוער העובד קם מלכתחילה כשילוב של איגוד מקצועי הפועל תחת ההסתדרות הכללית ותנועת נוער לכל דבר.
עוד בפגישה המיסדת הוחלט כי אין להפריד בתנועה בין הפעולה התרבותית-חינוכית לבין הפעולה המקצועית. היו מי שראו בפעולה תחת דגל ההסתדרות סתירה עם רעיון "תנועת הנוער" שצריכה להיות עצמאית. התיאוריה שעמדה מאחורי הסתייגות זו גרסה כי דרכה של תנועת הנוער היא דרך המרד בבוגרים - לפיכך הפעולה בשיתוף עם ארגוני המבוגרים מחלישה ומקבעת את כוחו של הנוער.
הנוער העובד ראה כיעודו לא מרד ב"עולם המבוגרים", אלא מרד במשטר כלכלי-חברתי הקשור קשר עז למאבקה של תנועת הפועלים "המבוגרת". הם ראו בעצמם בעלי אחריות להוביל ולקחת חלק ביצירת הציונית הסוציאליסטית. לטענתם - תנועות הנוער ה"עצמאיות" שהוקמו על מנת לבטא "מרד נעורים" ותו לאו, שבחרו לברוח מהמציאות ה"מבוגרת" ולא קשרו עצמן לתנועות מהפכניות חברתיות - צצו ונעלמו, ולא ייצרו שינוי בפועל.
התנועה לא ראתה בעצמה גם מכשיר לחינוך וסינון של "איליטה" פועלית, אלה כשואפת לחנך ולהשפיע על הנוער כולו. המדריכים חיפשו עבור כל קבוצה שיטות פעולה שיתאימו לה - תוך שאיבה של הרצוי ממסורת תנועות הנוער הקלאסיות. החולצה הכחולה שהיתה מקובלת כלבוש הפשוט והרגיל בחוגי ההסתדרות, כשהיא רכוסה בשרוך אדום, הוותה את "חולצת התנועה" ולבישתה לא היתה חובה - להבדיל מהמדים המלאים והמחייבים שהיו נהוגים בתנועות נוער צופיות שונות.
הפעולה החינוכית אף לא הוגבלה בזמן ובמקום. המדריכים והפעילים היו פוגשים בנוער בלשכת העבודה, בסקציה המקצועית, בהפסקות הצהרים במקומות העבודה, בצריף התנועה (המועדון) או שהיו יוצאים איתם להצגות תיאטרון וקולנוע בצורה משותפת. כל אלה נתפסו כפעולות חינוכיות ומטרתן להקיף את חיי הנער. בתי הספר ערב היוו חלק חשוב מהפעילות.
המועדונים (שכונו "קלובים") היו בחלקם הגדול צריפים קטנים, אולם הם שימשו לריכוז הפעולה התרבותית והתקיימו בהם חוגים שונים, ערבי ריקוד ושירה והרצאות (חלקן של סופרים, משוררים ואישי ציבור שהוזמנו לרוב לצריפי הנוער העובד לחלוק מידיעותיהם והשקפותיהם עם הנוער). גם שיחות על חיי העבודה ומפגשי הסקציות המקצועיות היו נערכים במעודון.
חלק מהסניף היה מאורגן בקבוצות חינוכיות קבועות, כמקובל בתנועות נוער אחרות. לכל קבוצה היה שם ומדריך, והקבוצות התחלקו לשלוש שכבות :
- שכבה צעירה עד גיל 13
- שכבה בינונית עד גיל 15
- שכבה בוגרת עד גיל 18
לאחר גיל 18 היו הנערים מצתרפים בטקס להסתדרות הכללית או יוצאים להכשרה והתיישבות.
מדריכי השכבה הצעירה היו חברי השכבות הבינונית והבוגרת, שעברו סמינר שהכשיר אותם לכך. את השכבה הבוגרת הדריכי שליחים מההתיישבות או בוגרי תנועה (אחרי גיל 18) שנשארו פעילים.
בין מפעלי תנועת הנוער היו סמינרים, מחנות, טיולים ומפגנים. נהוג היה לציין באופן תנועתי את כינוס הנוער של א"י שנערך ע"י ההסתדרות בכ' בתמוז, חנוכה במצעדים ומסדרים, חג יסוד ההסתדרות, האחד במאי (ביום זה הונהג כי בכל עצרת מקומית שהתקיימה יהיה נציג מהנוער העובד ברשימת הנואמים). בחג הסוכות צויינה הקמת התנועה ב"חג המעלות", ולי"א באדר יוחסה חשיבות רבה בעליה תנועתית לתל חי וקיום טקס אזכרה לטרומפלדור. גם מועדים מסורתיים כתשעה באב שבועות וראש השנה צוינו לפעמים בסניפים השונים.
לטיולים ולמחנות ניתן יחס מיוחד כחינוך קבוצתי בטבע, הכרת הארץ והקשרות אליה וצופיות. כמה מאירועים אלה היו בעלי אופי המוני והשתתפו בהם אלפי חניכים, והם היוו חוויה מלכדת תנועתית וחלקם התקיימו באופן סניפי או קבוצתי. חניכים שקצרה ידם מלשלם היו פטורים מתשלום והשתדלו לאפשר לכל הנערים לחוות חוויות אלו. לעיתים במחנות אלו נוספה פעילות תרבותית כהצגה שתיאטראות דוגמת "הבימה", "הקאמרי" ו"אהל" הציגו לנוער העובד תמורת תשלום סמלי מצד התנועה.
שינויים
לתנועה שורשים אידאולוגיים עמוקים עם תנועת העבודה הישראלית, וכן היא מזוהה עם ההסתדרות הכללית. הקשר עם ההסתדרות נוצר מיד בשנותיה הראשונות של התנועה (על ידי דוד כהן שמונה כמלווה לתנועה מטעם ההסתדרות, בברכתו של ברל כצנלסון), ואף שאינה מקושרת ישירות להסתדרות בשום צורה, היא נחשבת תנועת בת של ההסתדרות. בעבר היה הקשר הרעיוני בין ההסתדרות לתנועה חזק והיה ביניהן שיתוף פעולה, אולם בעקבות תהליכים שהתרחשו בהסתדרות בשנים האחרונות, הקשר התרופף מאוד. כמו כן, התנועה קשורה אידאולוגית ונתמכת כלכלית על ידי התנועה הקיבוצית המאוחדת. כמו עם ההסתדרות, בעבר היו קשרים אלו הדוקים וכללו בעיקר שליחת גרעינים לקיבוצי יעד ואחוזים רבים של בני-קיבוצים בגרעיני התנועה, אך בשנות ה-90 הקשר הפך לרופף יחסית, עם הקמת תנועת הבוגרים סביב תהליך פנים תנועתי שניקרא "להוביל שנית", ושינויים שחלו בתנועה הקיבוצית עצמה.
בעבר התמקדה התנועה בהתיישבות עברית, ובחסותה הקימו הגרעינים הבוגרים של התנועה יותר מ-60 יישובים ברחבים הארץ. נכון ל-2007, התנועה מתמקדת בעיקר בפן החינוכי - חוות ההכשרה מתמקדות בחינוך, תפעול ובפעילויות שונות בקנים השונים, ורוב הקומונות מוגדרות כ"קומונות עירוניות", מעין קיבוץ קטן בתוך עיר, על מנת שיוכלו להתמקד בפעילויות החינוך השונות.
גם בקיבוצי התנועה מתייחסים בצורה רחבה מאוד לפן החינוכי, למשל - קיבוץ רביד של התנועה מחזיק בתוכו את ארגון המעורר, ארגון חינוכי לבני נוער.
הנוער העובד והלומד כתנועה פדרטיבית
תנועת הנוער העובד והלומד פועלת במתכונת של פדרציה. היא מורכבת ממספר חלקים.
ערכי התנועה ועקרונותיה
סיסמת התנועה היא "לעבודה, להגנה ולשלום - עלה והגשם". סיסמה זו מבטאת את ארבעת ערכי התנועה החשובים: ציונות, סוציאליזם, שלום ודמוקרטיה. והיא לקוחה מתוך שיר של "משורר הנוער העובד" אברהם ברוידס שניכתב לאחר מאורעות 1929, כמו כן, אחד הערכים החשובים של התנועה הוא ערך החינוך.
אחד העקרונות החשובים בתנועה הוא עיקרון הא-מפלגתיות. בעוד התנועה היא תנועת פוליטית, בעלת עמדה פוליטית ברורה, התנועה היא תנועה א-מפלגתית, כלומר - היא לא משתייכת או נמצאת בחסותה של אף מפלגה.
עקרון מרכזי נוסף הוא עקרון הכלליות ("ביתנו פתוח לכל נערה ונער"), עקרון המבוסס על כרוז שיצא בעת הקמת התנועה, והזמין את כלל הנוער לקחת חלק בפעילות התנועה. עקרון זה הוא המנחה את הרחבת הקינים והרחבת אופני הפעילות מעבר ל"קן הקלאסי" - פעילות כדוגמת המחדשים, רשת דרור בתי חינוך וכדומה. עקרון זה מחנך את חברי התנועה לכך שכל נער באשר הוא זכאי לחינוך, לשותפות ולחברות בתנועת הנוער.
מטרות התנועה
התנועה חותרת לעצב את תפיסת עולמם של חניכיה על-פי הקווים הבאים:
- בוגר הרואה את האדם ואושרו כיסוד מרכזי בהוויה ומקיים אורחות חיים המבטאים אמונה זו.
- בוגר בעל עמדות דמוקרטיות וסוציאליסטיות.
- בוגר הרואה את מסורת ישראל כמקור השראה ולא כמקור סמכות.
- בוגר שהאחריות האישית והטלת הספק הינם יסודות בגיבוש תפיסת עולמו ומימושה.
- בוגר המבסס את קיומו החומרי והתרבותי על עשייה אישית.
- בוגר המעורב ופעיל בתהליכי שינוי חברתיים בכיוון אמונותיו ותפיסותיו.
- בוגר השואף להגשים עצמו במדינת ישראל ושותף לתהליכי בנייתה והגנתה.
- בוגר השואף להגשים עצמו במסגרת הקיבוץ או במסגרות שיתופיות סוציאליסטיות אחרות.
סמל התנועה
סמל תנועת הנוער העובד
שמאל|ממוזער|100px|סמל הנוער העובד סמל תנועת הנוער העובד היה בשימוש מהקמת התנועה ועד האיחוד עם התנועה המאוחדת בשנת 1959.
הסמל הוא עגול ובתוכו מוצלבים ענף עץ זית וחץ. ביניהם עובר סרט ועליו הכתובת "לעבודה להגנה ולשלום - נוער עובד".
סמל התנועה המאוחדת
שמאל|ממוזער|100px|סמל התנועה המאוחדת סמל התנועה המאוחדת היה בשימוש מהקמת התנועה בשנת 1945 ועד האיחוד עם "הנוער העובד" בשנת 1959.
הסמל הינו מגן דוד המוקף עלי זית, כרוכים בסרט ועליו הכתובת "עלה והגשם". במרכז מגן הדוד מגל החובק שלושה שיבולים. שמאל|ממוזער|100px|סמל התנועה הנוכחי
סמל התנועה הנוכחי
עם איחוד התנועות בשנת 1959, אוחדו הסמלים לכדי סמל המכיל מרכיבים משני הסמלים. כמו כן, נוצרה סיסמה תנועתית חדשה מסיסמאות שתי התנועות - "לעבודה, להגנה ולשלום - עלה והגשם!". המרכיבים בסמל תנועת הנוער העובד והלומד מייצג מספר דברים:
- עלי הזית העוטפים את הסמל מסמלים את השלום, אליו שואפת התנועה.
- החיטה והחרמש מסמלים את עבודת האדמה.
- החץ מסמל את ההגנה.
- סרט ועליו מתנוססת סיסמת התנועה מחבר ומאחד את כל המרכיבים.
מבנה ארגוני
קיני התנועה
שמאל|ממוזער|300px|קן הרצליה בהתאם למבנה הכללי, קיימים שישה סוגי קינים (סניפים) בתנועת הנוער העובד והלומד. הקינים נבדלים ביניהם באופן הפעילות ובמתכונתו, אך הערכים והתכנים העומדים בבסיסם, כמובן, זהים.ברחבי הארץ פועלים כ-700 קינים במתכונות הבאות:
- הקן העירוני - הקן המוכר ביותר לגבי רוב האוכלוסייה. הקן העירוני פועל בערים ובעיירות רבות ברחבי הארץ.
- מעגל קהילה- במעגל קהילה קינים ומועדונים הפועלים בשכונות ובערי פריפריה. הפעילות במוקדי פעילות אלו מגוונת יותר מבקן העירוני ה'קלאסי' כדי להתאים לחניכים המגיעים מרקע מגוון שלא בהכרח יגיעו לפעילות ה'רגילה' של התנועה. ככלל, תהליך זה של גיוון אופני הפעילות מתרחש גם בקינים העירוניים והקיבוציים הוותיקים.
- הקן הקיבוצי - פועל בקיבוצים רבים בארץ, ומשתדל להתאים את אופן הפעילות למסגרת הקיבוצית הייחודית ולתהליכי ההפרטה המתרחשים בימינו בקיבוצים רבים.
- הקן האזורי - הקן האזורי הוא בדרך כלל קן פדרטיבי בפני עצמו, בו קיימים מספר מועדוני שכבה צעירה הפועלים כחלק מהקן, ומקום עיקרי לפעילויות השכבה הבוגרת. קיימים קינים בודדים שהם קינים אזוריים.
- חטיבת בני המושבים - בעבר פעלה במושבים בלבד וכיום פועלת בכל המרחב הכפרי - מושבים, קיבוצים, יישובים קהילתיים ומועצות מקומיות.
- הקן הערבי - פועל בישובים ערביים רבים ב-25 קנים ומספר החניכים בהם נאמד ב-18 אלף. קן מזרח ירושלים הוא הקן הגדול בתנועה [1]
- הקן הדרוזי - פועל בכל היישובים הדרוזים בישראל.
- המחדשים והאיגוד המקצועי לנוער - גוף ייחודי לתנועת הנוער העובד והלומד, האחראי על חינוך הנוער העובד בארץ בכלל ובפרט נוער שלומד בבתי ספר מקצועיים. כמו כן, גוף זה מגן על זכויותיהם של הנערים העובדים ובכלל. למחדשים גם סניפים ברחבי הארץ שבהם הפעילות דומה לפעילות בקינים אך פונה לבני נוער עובדים.
- הבתים למדע ועמדה - מעגל בו עוסקים חלק מחברי תנועת הבוגרים. בשונה מרוב פעילות תנועת הנוער שמתמקדת בחינוך בלתי פורמלי, הבתים למדע ועמדה עוסקים גם בפעילות לימודית, בתוך בתי ספר קיימים או בבתי ספר של התנועה.
מחוזות התנועה
הקנים העירוניים (ובתוכם גם מעגלי הקהילה) והקנים הקיבוציים, מחולקים לשבעה מחוזות שונים בארץ וכל קן משתייך למחוז מסוים. לכל מחוז יש רכזים והוא פועל בפני עצמו, קינים רבים מתגבשים בתוך המחוז ממש כמו ההתגבשות התוך קינית, ויוצאים יחד לטיולים מחוזיים.
מחוזות התנועה, סמליהם וחלק מהקינים בתחומם:
- מחוז שרון
מועדון התמנון (ראש העין), ראש העין, רמתיים (הוד השרון), גיל עמל (הוד השרון), מועדון הקוף (הוד השרון), מועדון גיורא (הוד השרון) כפר סבא ישן, כפר סבא חדש, קריית אונו, יהוד, פרדסיה, מרכז פעילות קדימה (קן פרדסיה), מרכז פעילות הדסים (קן פרדסיה), פתח-תקווה מאוחד, הדר גנים (פתח-תקווה),אם-המושבות (פתח-תקווה) מועדון נווה עוז (פתח-תקווה), מועדון אחדות (פתח-תקווה).
- מחוז נגב
אשדוד מרכז, אשדוד דרום, אשדוד מזרח, ערד ,מיתר, שער הנגב (מועצה אזורית), רמות (באר שבע), נווה-זאב (באר שבע), נווה-נוי (באר שבע), קן י"א (באר שבע), קן ט' (באר שבע), דימונה, קריית-גת, להבים, אפרידר (אשקלון), עתיקות-חבצלת (אשקלון), נווה דקלים (אשקלון), מועדון ד' (אשקלון), שדרות,ירוחם, מצפה רמון, רביבים, משמר הנגב, אר"ץ (מועצה אזורית אשכול) ומועצה איזורית חוף אשקלון.
- מחוז תיכון
עתלית, בנימינה, חוף-כרמל (קן אזורי), זכרון יעקב, פרדס חנה - כרכור, גבעת עדה, חדרה, בית אליעזר (חדרה), אור עקיבא, נורדאו (נתניה), נאות גנים (נתניה), הרצליה, בורוכוב (גבעתיים), מועדון הדורבן (דרום תל אביב), תל אביב מרכז, רמת השרון, פרדס כץ, רמת גן מרכז, שפיים, גליל-ים, קריית בורכוב (רמת גן), קיסריה.
- מחוז דרום
חולון, תל גיבורים (חולון), ראשון מרכז (ראשון לציון), ראשון מזרח (ראשון לציון), קריית ראשון (ראשון לציון), קריית גנים (ראשון לציון), רמת אליהו - נווה ים (ראשון לציון), יפה נוף (ראשון לציון), רחובות, חבצלת (רחובות), גני אביב (לוד), גני יער (לוד), אפקה (רמלה), טבג'ה (רמלה), נס ציונה, רמת יוסף (בת ים), מזכרת בתיה, קריית עקרון, יבנה, גן יבנה, גדרה, נען, נצר סירני, גבעת ברנר, קדרון, בניה, בית אלעזרי, בילו.
- מחוז צפון
כפר תבור, טבעון, נופית, עמק הירדן (אזורי), טבריה, ראש פינה, גבעת אלה, רמת ישי, גליל עליון (אזורי), בקעת בית שאן (אזורי), מגדל העמק, עפולה, קריית שמונה, מועדון הג'ירף (קריית שמונה),נצרת עילית, חצור הגלילית, בית שאן.
- מחוז חיפה
- העיר חיפה: רוממה, קריית חיים, כרמל צרפתי, הדר, בת גלים, נוה-שאנן, קריית אליעזר,
- קריות: קריית אתא, קריית ים, קריית ביאליק מרכז, קריית ביאליק דרום, קריית ביאליק - צור שלום,
- גליל: כרמיאל, טל-אל, יובלים, מצפה אבי"ב, רקפת, שכורנית (שכניה וקורנית), עצמון , אי"ה (אבטליון, יחד והררית), תובל , כמון , הר חלוץ, נהריה מרכז, אוסישקין (נהריה), טרומפלדור (נהריה), גשר הזיו, ראש הנקרה, לוחמי הגטאות, עכו, רגבה.
- מחוז ירושלים
מודיעין, שוהם, גבעה צרפתית (ירושלים), גילה (ירושלים), פסגת זאב (ירושלים), קריית יובל (ירושלים), מצו"ק (מעלה החמישה, צרעה וקריית ענבים), בית שמש, מעלה אדומים, צפון ים-המלח (קן אזורי).
מפעלי התנועה
סמינרים, טיולים ומחנות נקראים בתנועה "מפעלים" והם משתנים משכבה לשכבה ומותאמים לה.
לשכבה הצעירה (ד'-ו')
- מתקיימים טיול סוכות וטיול חורף ששניהם בני יום, טיול פסח בן יומיים ומחנה הקיץ המסורתי ביער כפר החורש שהוא בין 3-4 ימים.
לשכבה המתבגרת (ז'-ח')
- מתקיימים אירוע סוכות ואירוע חורף ששניהם בני יומיים. לשכבת ז' מתקיים "מחנה העפלה" שהוא בן חמישה ימים, ולשכבת ח' מתקיים טיול פסח בן ארבעה ימים. בקיץ מצטרפת השכבה לשכבה הבוגרת, ובקייצת (קייטנת התנועה) הם שם כ"פלוגים" - עוזרי מדריכים שמפעילים תחנות ועוזרים לבנות ימי קייצת. מתקיים סמינר ה"חייצת", שהוא סמינר בן יומיים, ולאחר מכן טיול מים בן ארבעה ימים.
לשכבה הבוגרת (ט'-יב')
- ט' - שלושה כנסי ט' המכינים אותך להדרכה (כל אחד 2-3 ימים), טיול פסח בן ארבעה ימים, ובסופו סמינר מד"צים (מדריכים צעירים) המסורתי ביער כפר החורש בן 12 יום, שבסופו מקבל החניך תעודת מדריך.
- י' - טיול חנוכה בן ארבעה ימים, כנס י' ("כנס בונים") בן יומיים - סמינר בו מדברים על מהות הקבוצה, טיול פסח בן ארבעה ימים ובקיץ מתקיים "סמינר הנהגה" (שמתרכז שוב במהות הקבוצה) ו"סמינר מש"שים" - מדריכי שנה שנייה, בו אלו שבוחרים להמשיך בהדרכה מקבים חיזוק ורענון לקראת השנה הקרבה. שני המפעלים הללו מחוברים ביחד ואורכם שישה ימים (הנהגה ארבעה ימים ומש"שים יומיים).
- יא' - סמינר פולין וטיול חנוכה (כל אחד יומיים, מחוברים), יציאה למסע לפולין עם התנועה במרץ (שמונה ימים), "סמינר הרכבה" בן יומיים בו מרכיבים גרעין לשנת שירות ולשירות בנח"ל, "סמינר הגשמה" בפסח בן ארבעה ימים בו מתגבשים ומכירים את הגרעין ובוחרים לו שם. בקיץ - ה"רפסודיה" המסורתית שמתרחשת בכנרת בת חמישה ימים. בנוסף, מתקיים סמינר מש"צים (מלווי שכבה צעירה) בן ארבעה ימים.
- יב' - טיול חנוכה עם הגרעין בן ארבעה ימים, "מחנה קופים" בפסח בן שלושה ימים. בקיץ - "סמינר חוות" בו מתגבשים עם הגרעין ועם הגרעין שיוצא לשנת שירות באותו מחוז, ו"סמינר משלחת" בו מוכשרים סופית לשנת השירות.
עוד במסגרת המבנה הפדרטיבי, התנועה מקיימת מספר מפעלים בתוכה (הרחבה על חלק מהמפעלים שהוזכרו):
- סמינר מד"צים - בכל שנה בשבועיים הראשונים של החופש הגדול, יוצאים אלפי חניכים בוגרי כיתה ט' לסמינר מדריכים צעירים (מד"צים) ביער כפר החורש, אשר ניטע על ידי תנועת הנוער העובד והלומד, ומשמש אותה במפעלי הקיץ השונים. אורך הסמינר הוא 12 יום. בעבר הסמינר התקיים במעיין חרוד וארך שבועיים מלאים. בסמינר החניכים מתחלקים לחוגים עם חניכים מכל רחבי הארץ, ואינם נמצאים בחוג עם חברי קבוצתם. סמינר מדריכים נוסף הוא סמינר מובילים ביער לביא ואורכו הוא 6 ימים. הסמינר נעשה במתכונת קבוצתית, כשבכל חוג 2 קבוצות.
- המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער - שואה וגבורה - הינו המסע לפולין התנועתי, הנערך מדי שנה ומתמקד בציונות ובמהפכה הציונית בגולה, בדגש על מרידות תנועות הנוער בגטאות בתקופת השואה. למסע זה יוצאים חניכי שכבת המעפילים (כיתה י"א) חניכי הקינים העירוניים-קיבוציים, חניכי "הבתים למדע ועמדה" וחניכי מגזר "המחדשים". כמו כן, למסע מצטרפת קבוצת קומונרים (חניכים בשנת שירות) שלא יצאו למסע בכיתה י"א. המסע נערך בשיתוף תנועת המחנות העולים. בשנת 2008 יצאה לפולין המשלחת ה-20, ובה 600 חניכים בקירוב. בנוסף לביקורים בגיטאות, מחנות השמדה ומחנות עבודה, ביקרה המשלחת גם בנקודות ציון יהודיות חשובות בגולה, כמו ישיבת חכמי לובלין, הרובע היהודי בקרקוב ובית הכנסת בטיקטין, שם למדו על התפתחות הציונות בגולה.
- מפעל חוות ההכשרה - בכל שנה דוחים מאות בוגרי י"ב של תנועת הנוער את שירותם הצבאי על מנת לחיות בתקופת שנת-שירות. במסגרת שנת השירות, החניכים גרים יחד במה שמכונה חוות הכשרה, בתוך גרעיני נוע"ל שונים ברחבי הארץ. החניכים משתתפים בהפעלת תנועת הנוער ומקיימים חיי קבוצה שיתופיים ופעילים, ומודרכים על ידי מדריכי הגרעינים מתוך התנועה. בני חוות ההכשרה מכונים קומונרים בשל היותם חיים בקומונה, והם מדריכים בקינים שונים ברחבי הארץ, תוך תהליך למידה שלהם בתוך הגרעינים. השם "חוות הכשרה", הוא לזכר מפעל חוות ההכשרה של תנועת "החלוץ" באירופה, קיבוצי הכשרה שבהם למדו עברית, חוו חיים שיתופיים והתכוננו פיזית ונפשית לקראת העלייה לארץ.
- שירות בנח"ל - חברי הגרעין, בוגרי חוות ההכשרה, משרתים במסלול בני-גרעינים מיוחד בחטיבת הנח"ל, במסגרות צבאיות שונות (גדוד 50, גדוד קרקל, חיל החינוך והנוער ועוד). מסלול זה משלב שירות צבאי רגיל (עם בני הגרעין) ופרקים חינוכיים מיוחדים (פרקי משימה ופרקי של"ת), שבהם חוזרים הגרעינים לחיות בקבוצות רבות ברחבי הארץ, וממשיכים בהתנסות בחיי שיתוף ובפעילות חינוכית בתנועה. בעבר היו פרקים מיוחדים אלו בקיבוצי יעד אליהם כוונו הגרעינים להתיישב, אך כיום יעד ההגשמה הוא כקבוצות נפרדות בחסות התנועה בלבד.
מרחבים פנימיים
- מרח"ב - מחדשי רעיון החלוץ בישראל - מתוך תנועת הנוער והגרעינים וגרעיני בוגריה, צמחה בסוף שנות ה-80 תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד. חבריה הם בוגרי התנועה אשר בחרו להקים ולחיות בצורות חיים שיתופיות התיישבותיות ברחבי הארץ, ולפעול במסגרת התנועה בפעילויות חינוכיות, פורמליות ולא-פורמליות. תנועת הבוגרים מורכבת מקבוצות וקיבוצי-קבוצות בכל הארץ, ובמסגרתה אף הוקמו שני קיבוצים חדשים שחבריהם משתייכים לתנועה - רביד ואשבל. תנועת הבוגרים נמצאת במצב מתמיד של גדילה מאז הקמתה. כיום עשרות גרעינים של בוגרי התנועה לאחר פרק משימה בוחרים להתיישב בשכונות מצוקה ופריפריות ולהגדיל את מערך הפעילות של התנועה גם לישובים ולמקומות הקשים ביותר.
- האיגוד המקצועי לנוער של הנוער העובד והלומד - הוא הגוף המייצג על פי חוק את הנערים העובדים בישראל. הארגון עוסק בארגונם, איגודם, ליווים והגנה על זכויותיהם של נערים עובדים, וכן מקיים מערכת הכשרה מקצועית, פעילות תנועתית כגון מחנות, טיולים וסמינרים, והבראה לנערים עובדים. הארגון מציע ייעוץ משפטי חינם לנערים עובדים, וכן ייצוג משפטי חינם בבית הדין לעבודה לנערים עובדים מנוצלים כנגד מעסיקיהם. במסגרת הארגון פועל המחדשים (פירוט למעלה). פועל בשיתוף ובקשר עם הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אם כי בשנים האחרונות קשר זה נפגע ונחלש.
- המעורר - מרכז לחינוך בלתי פורמאלי בין תחומי, אשר שם לו למטרה לעורר את השיח החברתי-ערכי בכל שדרות החברה הישראלית. המרכז הוקם ב-1996 ומפעילים אותו כ-200 מדריכים מכל קצוות הארץ. המרכז פועל במתכונות שונות (סמינרים מרוכזים, סיורים בחברה הישראלית, חדר מורים משוחח, הרצאות, מסעות לפולין ועוד) בהתאם למסגרת החינוכית הפורמלית איתה הוא עובד.
שם המרכז מבוסס על עיתון ציוני בעל שם זהה אותו ייסד ברנר בשנת 1906 בלונדון.
- דרור - בתי חינוך ע"ש גימנסיה דרור-החלוץ (ע"ר) - (לשעבר רשת "מקצוע ועבודה") עמותה שנוסדה בשנת 1982 על ידי הסתדרות הנוער העובד והלומד על מנת לייצר מענה לאוכלוסיות של נוער מנותק ונוער בסיכון.
העמותה פועלת בשני מישורים מרכזיים :
א. פיתוח סביבות חינוכיות לימודיות ומשלימות לנוער מנותק ולנוער בסיכון, שמטרתן להקנות מסגרות השתייכותיות, חיזוק הדימוי העצמי, הקניית מיומנויות למידה ושילוב במסגרות נורמטיביות של לימודים, תעסוקה והכנה לגיוס לצה"ל.
ב. פיתוח מסגרות התנדבות של בני-נוער ומבוגרים, עם דגש על פעילויות חינוכיות, לימודיות וחברתיות עם ולמען בני נוער וילדים בעלי קשיים בתחומים לימודיים וחברתיים.
העמותה מפעילה מספר בתי ספר : מפנה (ירושלים), דשנים (קריית אתא), חברת הנוער אשבל (קיבוץ אשבל), שהם (חיפה) ודב הוז (תל אביב).
כמו כן העמותה מפעילה מספר תוכניות מיוחדות המשתלבות בבתי ספר של מערכת החינוך ביניהם : גמל"א, "מפגש הנוער", מרכז נוער אשדוד, "תוכנית כישורי למידה".
העמותה גם מפעילה את "הבתים למדע ועמדה" בה מדריכים חלק מחברי תנועת הבוגרים של הנוע"ל, המשלבת פעילות חינוכית פורמלית ובלתי פורמלית.
מסלול ואופן החניכות בקן העירוני
בקן העירוני הפעילות מתחילה מכיתה ד' (מהחופש שבין ג' ל-ד' למעשה, בקייטנת התנועה - הקייצת). שמות השכבות הן:
- ד' - ניצנים
- ה' - עמלים צעירים
- ו' - עמלים בוגרים
- ז' - חותרים
- ח' - מגנים
- ט' - חושלים
- י' - בונים
- י"א - מעפילים
- י"ב - גרעין
- י"ג - שכבה ייחודית לקינים הערביים והדרוזים, מקבילים לשכבת חוות ההכשרה בתנועת הנוער (שנת השירות).
השכבה הצעירה והמתבגרת
החניך מתחיל את חניכותו בתנועה בכיתה ד', בגיל 9. הוא מצטרף לתנועה והופך לחלק מקבוצת שווים. הרעיון של קבוצה אינו נובע מנוחות, לקבוצה ערך חינוכי אדיר - בתוך הקבוצה החניך חווה שותפות, שיתוף פעולה ושוויון, וכמו כן יוצר ומפתח קשרים חברתיים. הקבוצה היא המסגרת של החניך בקן. המודל המשמש את התנועה הוא "כיתה=קבוצה", כלומר: החברים בכיתה הם יהיו החברים בקבוצה על מנת ליצור לחניך בשכבה הצעירה חוויה אורגנית בה הוא לא מתנתק מחיי היום-יום, ובה הערכים הם לא דבר שונה מחיי החברה. את הקבוצה בשכבה הצעירה מדריך חבר בשכבה הבוגרת אשר עבר סמינר הדרכה רשמי (מד"צים, מובילים או סמינר מתנועה אחרת או ממשרד החינוך) והוא מדריך בעל תעודה.
ככל שהחניך מתבגר, כך גם התכנים שהוא עובר עם קבוצתו משתנים. בעוד הבסיס הערכי נשאר זהה התכנים מותאמים לגילם ויכולת הבנתם של החניכים, לאופי הקבוצה וחבריה, ובמידה רבה גם לאופי וראיית עולמם של המדריך. החניך ממשיך להיות חלק מהשכבה הצעירה עד כיתה ו'.
בכיתה ז' החניך עובר לשכבה המתבגרת, בה התכנים והצורה מותאמים לחוויה החדשה של חטיבת הביניים, לפירוד בין הכיתות ולעתים הדגם "כיתה=קבוצה" משתנה בהתאם למספר החניכים. בסוף כיתה ח' החניך כבר יכול להתחיל לקחת על עצמו אחריות בדמות עזרה למדריכים בצוותים השונים, עזרה טכנית ויצירתית במפעלי השכבה הצעירה של הקן.
השכבה הבוגרת
אחרי תהליך חינוכי מסוים ששיאו בחופש שבין כיתה ח' לכיתה ט', עולה החניך לשכבה הבוגרת. האחריות על חברי השכבה הבוגרת גדולה בהרבה מאחריות חברי השכבה הצעירה, מאחר שעכשיו עליהם לדאוג באופן מלא לתפקודו של הקן על כל חלקיו - אחריות זו באה לידי ביטוי בוועדות הקן השונות, בעזרה למדריכים בימי הפעילות ובעשייה החינוכית המיוחדת בה עוסקים חניכי שכבה ט' הנקראת פרויקט מסוק"ים (מדריכי ספורט וקהילה). במהלך שנה זו חניכי שכבת החושלים מוכשרים לקראת ההדרכה והמשימה.
בסוף כיתה ט' יוצאים החניכים לסמינר מד"צים (מדריכים צעירים) - 12 ימים ביער כפר החורש, ליד היישוב תמרת, בהם מוענקים להם הכלים הדרושים להם להפוך למדריכים. או לחלופין לסמינר מובילים - 6 ימים ביער לביא, המכשיר אותם להדרכה בתחום מסוים (מועדון קהילתי, קבוצה בתנועת נוער, מתנ"ס). ההבדל בין הסמינרים הוא שהמד"צים לא בהכרח ידריכו עם חברי קבוצתם, ולכן הם מפוזרים עם בוגרי ט' מרחבי הארץ בחוגים במהלך הסמינר. המובילים ככל הנראה ידריכו עם חברי קבוצתם ולכן חוויית הסמינר היא קבוצתית, וגם מכיוון שהיוצאים למובילים זקוקים לחיזוק הקשר עם בני קבוצתם או עם התנועה.
בכיתה י' יכול החניך, אם יבחר, להדריך קבוצה בשכבה הצעירה, כפי שהודרך הוא על ידי חבר השכבה הבוגרת כשהוא היה בשכבה הצעירה או המתבגרת. חניך שבוחר להדריך עובר במהלך השנה מספר השתלמויות, וכן סמינר מש"שים (מדריכי שנה שנייה) ומשל"שים (מדריכי שנה שלישית) בסוף כיתות י" ו-י"א בהתאמה.
בכיתה י"א יוצאת משלחת משותפת של הנוער העובד ושל המחנות העולים למסע לפולין ששמו המלא הוא- המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער - שואה וגבורה. משלחת זו כוללת בממוצע כ-600 עד 700 חניכים והיא המשלחת הגדולה ביותר שיוצאת לפולין מטעם משרד החינוך. כמו כן בשכבה זו מקימים החניכים גרעינים - בין 14 ל-15 גרעינים במחזור. הגרעינים מורכבים על ידי גוף הנקרא "מועצת שביעיות" המורכב מחניכי השכבה ובו 2 נציגים מכל קבוצה. אחרי מספר מפגשים מרכיבים חברי המועצה את הגרעינים השונים על ידי צירוף קבוצות שונות בארץ לקבוצה אחת גדולה - היא הגרעין המונה בממוצע כ 30 חברים היוצאים בסוף השנה למפעל הרפסודיה בו כל גרעין בונה רפסודה איתה הוא חוצה את הכנרת.
בכיתה י"ב - שכבת הגרעין - חבר השכבה יכול לצאת לסמינר מש"צים (מרכזי שכבה צעירה) וללוות את ההדרכה של המדריכים, להיות אחראי על ישיבות המד"צים ולמעשה על השכבה הצעירה בשיתוף עם הקומונרים. כמו כן הוא יכול להמשיך להדריך. בשנה זו הגרעין נבנה דרך סמינרים גרעיניים ופעולות קבוצתיות. בתום השנה הגרעין יוצא לסמינר חוות, המכשיר אותם להיות קומונרים מתוך חוות ההכשרה, ולאחר מכן לסמינר משלחת, המכשיר אותם לאותו מחוז אליו הם נשלחו.
בסוף כיתה י"ב יוצא כל גרעין, בסביבות 20 חברים, לחוות הכשרה. הגרעין דוחה את השירות הצבאי שלו בשנה וחי במסגרת שנת שירות. כל בני הגרעין חיים ביחד בבית המכונה "חוות הכשרה" (זכר לחווֹת ההכשרה באירופה בתחילת המאה ה-20 שהופעלו על ידי החלוץ, וסמל לשנה של התנסות בחיים שיתופיים לקראת המשך בתנועת הבוגרים). הם עוסקים בפעילות חינוכית ואחראים על הפעילות בקיני התנועה, ונקראים "קומונרים" (מלשון "קומונה").
בסוף השנה מתגייס כל הגרעין ביחד לצבא, לנח"ל, במסלול מיוחד לבני גרעינים. מרבית הבנים מתגייסים לגדוד 50 ומרבית הבנות מתגייסות לתפקידי הדרכה כמורות חיילות, כמדריכות גדנ"ע או לגדוד קרקל. לאחר שנה וחצי של שירות צבאי רגיל, חוזרים בני הגרעין לגור ביחד לשנה של "פרק משימה" - בו הם עוסקים בפעילות משימתית-חינוכית ברחבי הארץ. לאחר מכן הבנות משתחררות והבנים חוזרים לעוד תקופה של שירות צבאי רגיל, ולאחר מכן תקופת של"ת (שירות ללא תשלום).
לאחר שחרורם מהצבא, משתקע הגרעין במקום כלשהו בארץ והופך לחלק מתנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד.
אופן הפעילות
הפעילות בקינים מתקיימת פעמיים בשבוע. הפעולות בבסיסן מתחלקות לפעולות ערכיות, פעולות אקטואליה, פעולות בתחום הסיירות והמחנאות, ערבי תרבות (ערבים של כיף וגיבוש) ופעולות חוץ. בנוסף, מידי שנה ישנם מספר טיולים ואירועים מסרותיים (חג המעלות, פורימון, קייצת וכדומה...). שאר מסגרות הפעילות (מועדונים, סניפים וכו') הם בעלי צורות פעילות מגוונות ושונות, תוך דגש על קבוצתיות, אוטונומיה, הרחבת תחומי העיניין ומשמתיות - הנעה בין "קבוצות הנהגה" מקומיות, מועצות נוער, הדרכה לסוגיה השונים, חניכה, "סיירת זכויות עובדים" או פעולות אחרות המשנות את הסביבה הקהילתית של בני הנוער, בדגש על עבודה עם ילדים קטנים יותר. השאיפה היא להתאים את צורת הפעילות לנוער תוך דרישה משימתית.
חג המעלות
חג המעלות הוא אחד מהחגים המסורתיים שבו מציינים את עלייתן של השכבות בקן ומהווה אירוע שפותח את שנת הפעילות, בעבר הוא נחוג בסוכות להזכיר את הקמת התנועה במועד זה. חג המעלות הוא אירוע שיא הכולל מצעד לפידים, כתובות אש, מסכת וטקס העלאת שכבות. האירוע מאורגן על ידי חברי הקן. בטקס העלאת השכבות כל שכבה מעלה את השכבה שמתחתיה ומכניסה אותה באופן רשמי לשנת הפעילות הנוכחית, כאשר לכל שכבה בתנועה יש שם.
בעבר היו קימות רק שלוש שכבות, וכל אחת מהן עברה תחת שער אש לציון עליתה:
- צעירה - שער התורה
- בינונית - שער העבודה
- בוגרת - שער ההגשמה
את השם "חג מעלות" נתן דוד כהן, והוא עלה בו בעקבות אגדה על 15 המעלות שהיו בעזרה בבית המקדש (כמספר הפרקים בשיר המעלות בתהילים). השם התקשר גם עם ססמאת התנועה "עלה והגשם" ועם שם העיתון של התנועה "במעלה".
היום בכל שנה ישנה הופעה שנבנית ומוצגת על ידי השכבה הצעירה והבוגרת של הקן. המסכת כוללת הצגה שהיא בדרך-כלל בעלת מסר ערכי, ריקודים ושירים. לפני תחילת הטקס מתאספים חניכי הקן במקום מסוים בישוב ומשם הולכים בתהלוכה עד לשטח שבו נערך חג המעלות כשהם נושאים בידיהם לפידים, תוך כדי שירה. לפעמים מוחלפים הלפידים בבלונים מטעמי בטיחות, ועם ההגעה לשטח החג מפריחים את כל הבלונים יחדיו. לפני החג מכינים חברי השכבה הבוגרת בקן (ולפעמים גם חברי השכבה הצעירה) כתובות אש המודלקות בחג המעלות. הכתובות בדרך-כלל כוללות את סיסמת התנועה, שם הקן והמחוז ואת שמות השכבות.
לקריאה נוספת
- הנוער העובד, קובץ, הוצאת "במעלה" (הוצאה פנימית), תש"י. - חניכים ופעילים בתנועת העבודה ובנוער העובד במאמרים והרצאות בנושא הנוער העובד.
- פנים לדוד, בעריכת צביקה דרור, הוצאת הקיבוץ המאוחד. - על דוד כהן ה"אבא" של הנוער העובד, ובתוכו מספר הרבה על התנועה.
- דוד כהן, ביתי בין נערים, 1976 (תשל"ו) - דוד כהן מספר את סיפורו של הנוער העובד
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של התנועה
- הנוער העובד אתר תנועת העבודה הישראלית.
- הסתדרות הנוער העובד - האיגוד המקצועי לנוער - אתר "מינימום" בנושא זכויות נוער בעבודה
- דרור בתי חינוך ע"ש גימנסיה דרור-החלוץ (ע"ר) - ברוח ערכי הסתדרות הנוער העובד והלומד
- המעורר - המרכז להדרכה ולימודים חלופיים.
- ↑ בתי חינוך לילדי עובדים - תנועת העבודה הישראלית
Vorlage:תנועות וארגוני נוער בישראל קטגוריה:תנועות נוער עבריות * קטגוריה:ציונות סוציאליסטית קטגוריה:ההסתדרות הכללית