Inversion of control

בהנדסת תוכנה, היפוך שליטה (באנגלית: Inversion of control; בראשי תיבות: IoC) היא שיטה בתכנות מונחה-עצמים שבמסגרתה צימוד (coupling) האובייקטים מבוצע בזמן ריצה על ידי אובייקט הרכבה (assembler object), ובדרך כלל אינו ידוע מראש בזמן ההידור באמצעות ניתוח קוד סטטי.

בתכנות מסורתי, בקרת הזרימה של הלוגיקה העסקית נקבעת על ידי אובייקטים שמוקצים סטטית אחד אל השני. לעומת זאת, כאשר עובדים עם היפוך שליטה, הזרימה תלויה בגרף האובייקטים שנוצר על ידי אובייקט ההרכבה, והיא מתאפשרת על ידי הגדרת האינטראקציות בין האובייקטים באמצעות אבסטרקציות. תהליך הקישור בין אובייקטים מושג באמצעות הזרקת תלויות (dependency injection). יש הטוענים כי ניתן להשיג היפוך שליטה גם על ידי שימוש בתבנית העיצוב service locator.

על מנת שאובייקט ההרכבה יקשור אובייקטים אחד אל השני, לאובייקטים חייבות להיות קיימות אבסטרקציות מתאימות. לדוגמה, מחלקה A יכולה להאציל את ההתנהגות שלה לממשק I, אשר ממומש על ידי מחלקה B; אובייקט ההרכבה יוצר מופעים של A ושל B ואז "מזריק" את B ל-A.